והיא שכבה שם ,דוממת להחריד .עם מין חיוך מוזר על פניה הקטנות .
ישבתי לידה והתבוננתי בה, שקופה. מונחת כמו בובה שילדה קטנה זרקה אחרי שעת משחק. גופה מלא סימני חריטה ופרקי ידיה לבנים. שחררתי את החבלים מגרונה , ולטפתי קלות את שערה השחור.
ניסיתי להיזכר בשמה , שרה? לאה? לא הצלחתי, נזכרתי רק שאספתי אותה בלילה. נסעתי בגיפ, הייתי עייף מלוכלך מגיע ישר מהשטח ,ושם היא היתה .כמו מלאך לבן ליד תחנת האוטובוס ,עצרתי בחריקה ושאלתי איך מגיעים לחיפה.
ראיתי את עיניה נעות באי נוחות מנסות לתהות על קנקני, מציצות לתוך הרכב כמו חייל במחסום .שאלתי אותך, לאן את בורחת ובצחקוק ביישני אמרת לי "לעולם יותר טוב". התמונות שנבטו מחלונך התחלפו במהירות. הייתי דרוך,כול חושיי התחדדו, לאפי הגיע ריח בושם מתקתק שהזכיר לי ידידה שלי,שלחתי יד ובטבעיות שלפתי ממגפי סכין ארוכה ,קת עור ולהב פלדה מחושלת באורך14 ס"מ
הרחתי את ריח פחד הזורם בדמה ואט אט משתלט עליה.עצרתי בבית מבודד של חבר שיצא לטראק בהודו ובתנועת יד סימנתי לה לרדת מהגיפ' .היא ירדה רועדת ,כנועה, והלכה אחרי כחייה מבוהלת שהבחינה בחיית טרף המזנקת לעברה.
דלת הכלוב ננעלה .
ישבתי על המיטה, מתבונן בך
מוטלת כשק ריק
משפשף את זקני, וחושב מה השתבש.
אובדן התמימות...הכוח לשנוא...חלקי הגופות...מלאך בלבן...ריח שרוף...כדורים שורקים...דשא ירוק...עננים לבנים...ריח המוות.
מה השתבש