|
|
|
היום היה לי דודא לנובלס.
קניתי קופסא .
ישבתי על סלע בראש הר
ונשמתי עמוקות
מתחתי נפרס עמק נעלם
עמק המוות
באדמה היו מלא הפתעות
חלקם גדולות חלקם קטנות
חשבתי שוב ושוב
מתי נכנסים ואולי לא יוצאים
ראיתי לא פעם.
שדות מוות כאלו אשר הושקו בדם אדם.
סיימתי את כל הקופסה.
לא הייתי מרוצה מהתוצאה,
טוב אולי בפעם הבאה
אכנס
יש בו שד אמר אבא כשהוא מסתכל עלי במבטו הקר
יש בו חמש רוחות רעות
הוא פסע לכיווני כשאימי תופסת אותי בחוזקה
החוצה? צווח? אני פוקד עליך החוצה
אמא החזיקה אותי בידיי ואבא החל לחנוק אותי בצווארי
אני זוכר שהלב שלי היה שחור
קיללתי וברחתי מהבית
הייתי בן תשע
המבנה הענקי בן השלוש קומות הזכיר לי את הכלא
דומיה
מישהיא אחזה בליבי
עמדתי והסתכלתי פנימה ללא כל פחד
משהוא התחולל בתוכי
מגע הרצפה הקשה החזירני למציאות
נגעתי בצלעותי והרגשתי את הסכין מפלחת את העצמות
הרגשתי את הדביקות של הדם הנוזל באיטיות
פתחתי את פי אבל המילים שיצאו לא היו שלי
דם דם שמעתי הסתובבתי בחצי מבט וראיתי אותך שוב
דם סקס סמים כל התענוגות שלנו הסדיסטיים חברו יחד ועלו בזכרוני
פחדיי נעלמו כולם
הרמת אותי והכנסת אותי למבואה השכבת אותי על ארגז וכרעת ברך
אני זוכר את העיניים הגדולות שלך ואת השיניים החשופות כשהורדת את מכנסיי
העברת אצבע על צלעותי המדממות ושמטת את ראשך לאחור בהתענגות על אברי החשוף
ואז סוף סוף הופיעו המילים
תודה לך
באותו הלילה לפי זכרוני הנחתי את הראש על הארגז וישנתי מתבוסס בדמי כחמש שעות נהדרות
שוב לא פחדתי מהקולות
כל הסיוטים נעלמו
ואז
מצאתי אותך
בסיוטים שלי אני הקברן
החושך הוא ידידי הקטן
בסמטה הרחוקה אנעל השערים
כדי שלא תברחי בבושת פנים
ועתליה הקטנה ממש מצפה
אותך להכיר ביום סגריר
נדדה שנתי.
חשבתי עלייך.
לקחתי סכין חדשה אתמול,
שלל.
חיטאתי אותה מהדם.
היא מחכה לך.
אקרא לה עתליה.
היא מפותלת כמוך.
חדה כמו לשונך.
צמאה לבשר ,לדם.
הרבה זמן לא הרגשתי ככה
עתליה !!!
ואני חייב את זה
לך
בחשכת הלילה בעין הסערה
מטלטל אני בן הגלים מנסה לנשום את נשימותי האחרונות
שומע אני את זעקותייך לעזרה
אך כבול אני בשרשרת עתיקת יומין
ליבי חרד כואב פועם במהירות
עיניי תרות במהירות את חשכת הליל
מחפשות
גלגל
קרש
עץ
שתוכלי להעזר בו
לצוף אל מול עוצמת הגלים
אך תהום מלא בפחדים מחכה לנו
ואט אט מרגיש אני כיצד את מאבדת את האחיזה
ונעלמת לי
שימי עצמך פעמיים בקפה
למכור נשמה ? פיתויים?
רגשותיי עדיין חזקים, אני שואל למה?
יודע היכן הנשמה שלי
ושלך ?
רוצה להחזיק אותך בזרועותיי
אך את קרה ולא מבינה.
שערי תקווה לא נוגע, רואה , אך לא נוגע.
את כנועה
עומדת בצללים
מחכה
השנים עוברות ואני
מנסה לחדור לאט לאט
אל הנשמה שלך
ואת
עומדת בצללים
כנועה
מאמינה
אמרת שאת אישה
ואני רואה נערה מבוהלת
מחכה
כנועה
והזמן עובר
והתקווה מטושטשת
אבל
את מאמינה
קורא אני אותך
בתאווה
נזכר בדמותך
בצללים
ושוב מחכה
לך
נולדת שפחה מושלמת
מחכה
להכנע
להשלט
להבעל
נולדת בשבילי
אצבעותי רועדות
כשאני חושב
איך אני אזיז את מוחך
בעדינות
כיצד אסדר אותו כרצוני
ואת כמו אלה בגופך הלבן
תתבונני בשלווה
בעיניי הכחולות
ושפתייך ינשקו
לשפתיי
אני חי עומד מול המראה ונאנק
מנסה בכל כוחי לשמור עלי
הוא מושך אותי לתהומות לא מוכרים ואני אוהב את ההרגשה
שערותי סומרות ועורי מצטמרר
מתי יבוא הסוף
אני מצמיד לחזהו סכין קטנה ולוחץ בעדינות
מרגיש את זרם הדם מטפטף אט אט ומסמן פס דקיק לאורך חזי
אני מסתכל לו בעיניים ומשחרר בת צחוק
אני חושב בקול "אני ולא אתה "
הוא חושף לעברי שיניים ומסנן קללה בין שפתיו
והדם מטפטף לאט ומכתים את תחתוניו אני שולח יד מוכתמת למראה ומורח אותה בעצבים
שולח את ידי השניה במהירות ומבקע את המראה לשניים
הוא צוחק עלי ברשעות ואומר עכשיו אנחנו שלושה
דמעה הופיעה לי בזוית העין
כרעתי על ברכיי ונרדמתי
עד מתי?
כשאני עוצם עיניים
השדים שלי מתעוררים
ואת לא מבינה
הם לא צחורים
וגם לא מתחשבים
הם גורמים לי לראות את עצמי
באפלה
נושם נשימות עמוקות
הלב שלי
קפוא
ואז אני נרדם
אני שוכב במיטה
נושם באיטיות
מנסה לגמוא אוויר
לאט לאט
לא מצליח להרדם
חושב על הלילה
אשר מזדחל לאיטו
מחכה לצלצול השעון
ובאפלולית החדר
אני מבחין
בזוג עיניים גדולות
ללא גוף ללא פרצוף
מתבוננות בי במבט מרחם
ואני מרגיש את מבטם
מאשימות
אני נושם באטיות
מתבייש
מנסה ללחוש
זה לא אני
אבל אני יודע
שזה לא משנה
את כבר לא פה
