אספן הנשמות

חשתי אי שקט מסויים

ריח חמצמץ של זיעה היה באוויר, למרות שהשעה היתה מאוחרת ,שוטטתי ביער הקרח  הגדול .
חיפשתי גרגוילים ירוקים ,דמם היה טוב לכל הפצעים שלי.
ליקקתי את פצעיי ונזכרתי בך בתועבה כיצד נעצת בי את הפגיון המוכסף.
לפתע שמעתי יללת גורת אדם מקפיאה.
כרעתי והקשבתי .
הרחתי ריח של פחד באוויר,וחושיי נדרכו.
ציפורניי החדות חפנו קצת אדמה אשר בעזרתה זיהיתי את כיוון הרוח.
הרחתי דם .
הייתי שוב חיית פרא
חושי נדרכו.
התאווה לבשר צייד
לבשר אדם הלכה וקרמה בי עור וגידים.
אך לפתע הכה בי הברק.
הריח היה מוכר
הריח שלך
ליבי התחיל לפעום ורידיי ועורקיי עבדו שעות נוספות

האדרנלין שבי הגיע לשיאים.
התחלתי בריצה קלילה מחפש את מקור הריח
ושם היית.
שוכבת עם שק על הראש קפואה.
התקרבתי אלייך וזעקתי לנקמה
אך היער היה ריק .
 ליטפתי אותך ברכות  והרמתי אותך בידיי החסונות  .
המסע למערה  היה קצר.
ושם השכבתי אותך על ערמת עלים ופתחתי את ספר השאול .
 ידעתי שנשמה של שמאנית  זקוקה לחניטה.
מעניין כמה נשמות נשארו לך חשבתי בליבי. 
עטפתי אותך בקרעים מבגדיי וטפטפתי דם מדמי לתוך פיך הקפוא. 
קראתי לשמש השחורה ולכוחות האופל.
השמיים התקדרו וגשם זלעפות החל לרדת .
לפתע בזוית עיני הבחנתי בתנועה קטנה ברגלך.
שאגתי לתוך סבך היער השחור כדי שכל חיות האדם ידעו
התחיל המצוד
הסכינים שויפו