ברוך הבא לממלכה שלי

אתחיל מזה שבאופן כללי

אני לא בעד קונספט החתונה…פשוט לא

רבנות שבנויה מפנאטים,

שטר מכר כאילו את סוסה,

ולבסוף אם תרצי להיפטר ממנו את גם הופכת את עצמך לתלותית, ולמעשה תלויה בהסכמה שלו,

אבל..

אם את בכל זאת מתעקשת שכן,

אז בבקשה! בבקשה!!!!

אל תבחרי לך כתר לראש טוב?

את כלה מאמי, לא מלכת אסתר,

לא צריך להגזים…

קשת זה לא כתר,

כן גם לא קשת פרחים,

אתן יודעות מה זה כתר, אל…פשוט אל..

לא יודעת מה פאתטי יותר בעיניי

הנשלטים פה באתר,

או ״השולטים/ות״ המהוללים

שרק משוועים לתשומת לב 🤦🏼‍♀️

צ׳יל אנשים..אני לא טוענת שכולם

רק בערך 99% מכם.

איך אני אוהבת את כל החיבוקים הוירטואלים

ממש! 

בעיקר כי מי שאינו מכיר אותי לא מודע לעובדה הפשוטה

שאני לא אישה מחבקת באופן כללי,

אלא אם את אישה ואז..זה בדרך כלל יקרה אם ארגיש שאת זקוקה לאחד,

אבל באופן כללי,

אני לא אישה מחבקת,

למעשה..אני אישה ששומרת על הטריטוריה שלה לעצמה,

לא מתקרבים לי למרחב האישי שלי,

לא משנה באיזה תירוץ פשוט לא,

לא תראו אותי מחבקת גברים למעט חברים קרובים שלי או אחים שלי,

בגדול החוקים אצלי מאוד ברורים,

אל תיגע בי, אני לא אגע בך,

ואם התקרבת מידיי למרחב האישי שלי ובכן…

לא בטוחה שזה יגמר בטוב, סביר להניח שלא 😁

שום דבר לא מכין אותך לרגע הזה

שבו הגמדון על 2 שבן 3 כבר צועק על אבא שלו,

החוצה!!, דוחף אותו וצועק לו אבא זוז! אמא שלי!!

ולא אכנס למריבות של שניהם אמא שלי ואמא שלי,

ואני הייתי כאן לפניך,

מצד אחד מחמיא נורא,

מצד שני מה הלוז?

מתי מגיע השלב שהוא מסתתר שלא יראו אותי חברים וכזה?

ומהצד השלישי אנחנו אמורים לחנך אותו שאמא היא לא בבלעדיות שלו, גם לא אבא, רכושני במקסימום הילד..

אה כן, וגם שהוא לא צועק עלינו בבית הזה,

מהצד הרביעי, אנחנו מתקשים בנושא..

בעיקר כי כל פעם שזה קורה זה פשוט כל כך מתוק שזה מצחיק אותנו,

סך הכל הורות נהדרת 💁🏼‍♀️

תחסכו ממני עצות מיותרות בנושא הורות וחינוך,

אנחנו מסתדרים נהדר,

הוא פשוט יצא עם הגנים שלנו וכנראה זקוק לאקסטרה גבולות זה הכל…

אני רק שאלה..

למה בעצם עוצרים את כל המחבלים הכל כך נדיבים (פחדנים) שמסגירים את עצמם?!

מה זאת הכנה לעסקה הבאה?

או סתם נדיבות יתרה על חשבון משלם המיסים

ששוב ידאג להם לארוחות, לימודים, וצוות הווי ובידור במדי סוהרים?

אנשים נוטים לחשוב שיופי הוא ברכה,

אני יכולה להבין מדוע הם חושבים ככה,

לכי תנסי להסביר להם שיופי יכול להיות גם הקללה שלך,

אז כן הייתי מלכת הגן, מלכת הכיתה

זאת שתמיד רבו על מי יהיה ״החבר״ שלה, 

זאת שכולן רצו להיות חברות שלה,

זאת שהתערבו מי יצליח ״להשיג״ אותה (פאתטי כל כך)

למדתי מגיל קטן לתמרן,

הייתי עושה דברים ובודקת גבולות וידעתי שלא באמת יוכלו לכעוס עליי, 

הסביבה נוטה להיות מאוד סלחנית,

ואנשים תמיד יהיו נחמדים יותר,

כל זה לא באמת בגללי…זאת אומרת כן, ולא..

הרי לא באמת עשיתי משהו מיוחד, פשוט נולדתי ככה,

והסביבה מגיבה לזה ככה,

ואלו דברים שאת לומדת מגיל מאוד קטן, מאוד מאוד קטן,

ואת גם מבינה ולומדת שאף אחד לא באמת נוכח בחברתך בגלל היותך את,

את פשוט יפה, ואנשים נמשכים ליופי בטח כשהוא משולב עם פלפל,

כל אחד והאינטרס האישי שלו,

הרי הם לא באמת הכירו אותי, הם ידעו מי אני מפרסומות כאלה ואחרות אבל, לא הכירו אותי,

רצו להיות חברים שלי כי זה מסמל משהו,

רצו להיות החבר שלי כי זה מסמל משהו,

רצו להיות חברות שלי כי זה מסמל משהו,

לפחות עבורם..

כילדה יפה את עובדת קשה יותר מאחרים,

את צריכה להוכיח כל הזמן שיש בך מעבר לרק יופי,

את צריכה ללמוד לסנן הערות מטרידות באופן שוטף,

אמורה ללמוד להגן על עצמך,

ללמוד שלא לסמוך על אף אחד שמתקרב כי בוודאי יש לו אינטרס כלשהו,

צריכה להכין את עצמך תמיד לכל תרחיש,

להיות תמיד ערנית לסביבה,

לראות מי עלול להיות בעייתי ולהיות מוכנה לצאת מכל סיטואציה,

יופי? הוא לא ר-ק ברכה, גם לא ר-ק קללה,

אבל תקופת חיים ארוכה מידיי שהוא בהחלט היה קללה עבורי,(זה בסדר, אתם יכולים לקלל אותי)

איי שם בגיל 14 בזמן שהותקפתי על ידיי מי שהיה אמור להיות אדם קרוב, שניתן לסמוך עליו, דמות סב במקום מסויים,

הוא בהחלט לימד אותי זאת,

בזמן שתקף אותי וחזר אחרי המשפט הקבוע שלו כמו מנטרה ונתן לגיטימציה למעשים שלו, 

והטיל את האשמה עליי ״למה את צריכה להיות כל כך יפה״,

בשלב הזה כבר הרגשתי שזו הקללה שלי, 

אם עד כה נאלצתי להוכיח את עצמי,

להוכיח בפני עצמי קודם כל שאני הרבה מעבר לרק פרצוף יפה,

בשלב הזה כבר פיתחתי שנאה עזה לפרצוף היפה הזה, האשמתי אותו בכל ההטרדות, בכל ההערות שאני שומעת ברחוב, בזה שאני תמיד מושכת יותר מידיי תשומת לב,

יותר מידיי מבטים, יותר מידיי רעש מסביבי תמיד,

מה שהוביל לסלידה עמוקה, עמוקה מידיי מכל מי שמנסה להתקרב אליי בגלל איך שאני נראת,

היו נסיונות כאלה ואחרים לכער את עצמי, מודה.. חשבתי שזה יעזור להרחיק ממני אנשים, אבל..

הבנתי מהר מאוד שלא, זה לא יעבוד..

ומי שצריכה לסנן אנשים זאת תמיד תהיה אני,

מספר שנים מאוחר יותר אגלה ששום דבר לא קרה בגללי אף פעם,

למעשה..היופי שלי כלל לא היה שייך, לפחות לא במקרה הזה, 

הוא פשוט אדם חולה,

יש משהו בתחושת השחרור מאשמה,

התחושה הזאת של רגע, זאת לא הייתי אני,

אני לא ביקשתי את זה, בוודאי שלא רציתי את זה,

ובכל זאת עברתי שנים במחשבה שמשהו בי גרם לזה אחרת למה?

תחושת ההקלה, השחרור כשאת מבינה שזו לא את מדהימה ברמה שזר לא יבין זאת,

היום? 

היום אני מודעת למי אני, כבר שנים למעשה.. וממש לא מתנצלת על היותי יפה, או חכמה, או מצליחה, חיה בשלום עם עצמי, ולא לוקחת אחריות ומאשימה את עצמי בהחלטות שגויות של אנשים אחרים,

רגילה ומודעת לעובדה שתמיד אמשוך תשומת לב גם כזאת שאינני מעוניינת בה,

החברים שלי נבחרו בקפידה,

הם חברים של שנים, הם מלווים אותי וילוו אותי קרוב לוודאי כל חיי,

הם הלב שלי, ותמיד ישארו כאלה,

וזרים? כן, עדיין אין לי אמונה באף אחד,

ואני עדיין לא מאפשרת לאף אחד להתקרב קרוב מידיי,

ומי שכן, זאת חתיכת דרך מאתגרת לזכות באמון שלי, 

והם יודעים במה זכו וגם יודעים להעריך את זה.

אז ברכה או קללה?

כנראה שקצת משניהם, לפחות מהנסיון חיים שלי..

אכלתי כל כך הרבה שטויות אתמול

שלא בא לי לראות אוכל לשנה שלמה,

בטח ובטח לא סופגניות או מריטוצו,

דיי מכל המתוק הזה כבר בא לי להקיא!

וממתי יש הנגאובר מפאקינג יין?!

או שזה בכלל הריח של החמין שעושה לי בחילות כבר מהלילה..

אין מה להגיד,

השילוב של גבר דומיננטי, ואישה דומיננטית הוא מעולה,

אפילו מוטרף רק…

ההכלאה של שניהם יחד ודור העתיד ובכן..

טרם הבנתי האם דפקנו את הילד סופית,

או רק את עצמנו,

מניחה שבעוד מספר שנים נגלה..

שום דבר לא מכין אותך לרגע בו מתקשרים מהגן,

ומודיעים לך שהוא נפל נחבל ונעקרה לו שן,

את בטירוף בדרך לשם מגיעה ומוצאת 

מתוק בן 3 שאוכל סופגניה ולא מתלונן בכלל שכואב לו,

אל תשאלו אותי ממה הוא עשוי,

לא ברור..

אפילו הרופא טען שזה הזוי מה שהוביל להשגחה של 3 שעות,

מפה לשם הילד בסדר,

הלב שלי חזר למקומו,

אפשר לנשום, ולהסתכל על התמונה האחרונה שלו מהבוקר עם חיוך מלא שיניים 😁

שיודעים היכן ניתן למצוא את הקרולדין

של רולדין (או כל מקום דומה אחר)

ללא כל הסוכר מסביב?

רק את הקרואסון עם הקרם פטיסייר 😋

אלוהים!!!

זה לא אמור להיות אבקת סוכר מעל הסופגניות?

הילד טס לי כאן בבית עם אנרגיות שיא כאילו לקח מינימום 2 מנות קוק! או משהו ממריץ אחר,

מה הלוז?

לא הגיוני שזה רק האבקת סוכר,

למה שוקולד לא משפיע עליו ככה?

כאילו מזל שלא אבל….

לא הבנתי מה אני מפספסת,

ואיך עוצרים את הדבר הזה עכשיו?!🤦🏼‍♀️