ברוך הבא לממלכה שלי

לעיתים אני מרגישה שזה מעט כבד עליי כל הצביעות מסביב,

זה שמלכלך על ההיא,

ההיא שמלכלכת על ההוא,

הזוג יונים שרק לפני רגע דחפו לכל העולם את תמונות האהבה המטורפת שלהם, ועכשיו עסוקים בלהכפיש אחד את השני,

הבטחות, הסכמים, ומילים גדולות שנזרקות לאוויר,

לעיתים זה מעט כבד מידיי,

אני קוראת לזה מס שפתיים.. אתם בוודאי מכירים את זה,

עולם ציני, צבוע, עם המון בני אנוש,

ומעט מאוד אנושיות,

אנשים שכחו לדבר, שכחו להעריך, שכחו להוקיר תודה,

בעיקר שכחו מי זה שעמד לצידם לאורך הדרך,

הרי היום הכל זה אינטרסים,

יחסי תן וקח, ואם מישהו אינו עומד בצד שלו בהתחייבות בעל פה שעשיתם נורא קל פשוט לדפדף אותו הלאה,

כנות ויושר הפכו להיות אוברייטד מסתבר,

האמת היא..שזה פשוט עצוב,

לא ממש יש דרך אחרת לתאר את זה, 

ואחרי כל זה…

מסתבר שיש מי שמתקשה להאמין מדוע אמון בבני אדם זה דבר גדול מידיי בעידן של היום,

הרי לא בכל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד ועוד מקרים

בהם ספציפית אותם אנשים בהם נתנו אמון,

אותם אנשים שהכנסנו פנימה ללב,

אותם אנשים שכאבנו את כאבם, שלחמנו את המלחמות שלהם,

שהיינו שם לתמוך, ולהרים להם או אותם,

הם לא אותם האנשים שלבסוף שוברים אותנו?

תחשבו על זה..