ברוך הבא לממלכה שלי

אתם בוודאי מכירים את העניין הזה שיש לאנשים מסביב

שהם מרגישים שהם מכירים אותך?,

שהם מתיימרים לחשוב שהם יודעים מי אתה,

או מה חווית בחייך,

יש את אלו ששופטים אותך כבר מהרושם הראשוני, 

עוד לפני שבכלל הוצאת מילה מהפה,

ואת אלה שהחליפו איתך שני משפטים וכבר מרגישים שהם הבינו בדיוק איזה טיפוס אתה,

יש את אלה שכלל לא ראו או פגשו אותך ורק שמעו עליך, כן גם להם יש דעה מסויימת לגביך, 

אפילו מי שקורא אותי כאן, בטוח שהוא כבר מכיר אותי,

מכירים את זה?

נהדר…כן כולנו חוטאים בזה,

כן לכולנו יש רושם ראשוני ולרוב הוא לא ממש משתנה אלא אם קרה משהו משמעותי שגרם לזה,

אבל אנשים שוכחים לעיתים שלכולנו יש מסכות כאלה ואחרות,

אף אחד מאיתנו לא באמת חף מהם..

כולנו בוחרים מה לחשוף, מתי לחשוף, ובפני מי לחשוף,

לדוגמא אם אקח 10 אנשים שונים,

שמכירים אותי באופן שטחי יחסית,

ואבקש מכל אחד מהם להגיד מה דעתו עליי,

קרוב לוודאי שהתשובות יהיו שונות מאוד מאחד לאחת,

ועדיין, הם יציינו לפחות דבר אחד שיהיה משותף לכולם,

ואם אגיד לכם שאין אף אחד מהאנשים הללו שאמר את דעתו וטעה, 

ועדיין אף אחד מהם לא באמת מכיר אותי,

מה תחשבו אז? 

אנחנו לא באמת מכירים אנשים,

אנחנו מכירים רק צדדים וחלקים מתוכם,

למעשה גם החברים הקרובים ביותר שלי לא מכירים את כל הצדדים שיש בי,

קרוב לוודאי שאף אחד מהחברים שלי לא מתאר לעצמו שאני בכלל סאדיסטית עם מוח דיי פרוורטי לעיתים,

למעשה הבסטי שלי ששיתפתי אותה שיש לי כלבה הייתה בטוחה שאני בכלל מותחת אותה, 

לפחות עד לשלב בו היא ראתה בעצמה מה שלא ממש הותיר בה ספקות.. אם כי המון תהיות לגביי זה,

אנשים זה דבר מורכב, כולנו בנויים מקשת גוונים רחבה,

טוב לפחות רובנו..

ולכן, כל אדם שיכנס לחייך יכיר חלק ממך, 

ואילו יכול להיות אדם אחר שיכיר חלק שונה לחלוטין בך,

יש רק אדם אחד עבורי שמכיר את הכל,

וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת להכל,

לפני מספר שנים לאחר שנפרדתי ממי שהיה בן זוגי דאז קיבלתי החלטה עם עצמי,

שאם אחליט להכניס מישהו לחיי שוב,

אז הכל יהיה על השולחן..

לא יהיה דבר שאסתיר ממנו, לא יהיו צדדים שהוא לא יכיר בי,

לא יהיו טראומות או חוויות שהוא לא יכיר וידע,

מחשבות, שאיפות, חלומות, פנטזיות, כל מה שרק תוכלו לחשוב עליו,

פשוט הכל על השולחן, אני כפי שאני עם כל מה שזה אומר,

באופן נורא מפתיע האדם הזה הגיע, 

לא רציתי, לא ציפיתי, ולא ביקשתי,

אבל הוא הגיע, והגיע במטרה להישאר,

אין לי מושג עד היום איך הוא עשה את זה אני מודה,

לא היה פשוט לשרוד אותי דאז,

ואני? עמדתי בהחלטה שקיבלתי, וחשפתי בפניו הכל,

זה בהחלט היה שונה, אפילו מוזר,

ההרגשה היא שאתה חשוף, מצד אחד זה מעולה, 

מהצד השני זה שונה, מוזר, הופך אותך לפגיע ובעצם אחר מכל מה שהכרתי,

השנים חלפו והחוויה הייתה איך לומר, מאתגרת,

חלק מהדברים צלחנו, ובחלק כשלנו,

אבל אם יש דבר אחד שהיה מאוד ברור לי,

זה שאת האדם הזה אני אוהבת,

האדם הזה מכיר אותי, 

הוא יודע מי אני, מה אני, ומה אני צריכה וזקוקה,

ותמיד דאגתי גם לציין הכל,

שלא יהיה מקום לספקות, מקום לתהיות ושאלות,

שהכל תמיד יהיה על השולחן, פתוח, ברור,

והאדם הזה שאמור היה להכיל את כל הדבר הזה שנקרא אני,

איכזב, והגדיל לעשות וגם לחץ על כל אותם הנקודות שהוא ידע היטב שעליהם לא לוחצים וכלל לא מתקרבים,

מאכזב מאוד לדעת שזה מגיע דווקא מהאדם שממנו לא צפית שזה יגיע, 

אבל איך אומרים, מכל שיעור לומדים בחיים,

מפיקים לקחים, ובונים חומות ומגננות,

ובזה יש לי כבר ניסיון חיים לא מועט,

יש אנשים שמצפים ממני ליפול ולהישבר,

זאת מעולם לא הייתה הדרך שלי, אמרתי ואומר תמיד,

מה שמפיל אחרים, רק גורם לי לדחוף חזק יותר,

ואני שם.