ברוך הבא לממלכה שלי

למה?

למה את לא יכולה?

למה את לא מנסה, למה את אפילו לא שוקלת?

אתה שואל אותי,

ואני עונה לך שזה כי אין טעם,

אתה לא מצליח להבין,

ואני כבר לא בטוחה האם אני מצליחה להסביר את עצמי,

אני כבר לא בטוחה האם מילים יצליחו בכלל לשקף את מה שאני מרגישה כרגע,

כן אני יודעת, אתה מביט בי ורואה אותי עדיין חדורת מטרה, עם מוטיבציה ותוכניות,

באנרגיות שהם לרוב חיוביות,

אין לך באמת מושג מה מתחולל בפנים אם בכלל,

אתה מבין?

בחרתי לשתף אותך קודם, לתת לך לראות את הרגעים הפחות חזקים שבי,

את הרגעים הפחות יפים אלה שלא מצטלמים היטב לסטורי, ולא מרבים לכתוב עליהם,

צלקות וטראומות, חוויות כאלה ואחרות,

רגעים יפים וקשים, גדלתי למציאות מעוותת,

כנראה שאפילו אני עדיין לא מבינה עד כמה מעוותת היא הייתה,

ולא, לא לפסיכולוגית שלי ולא לי יש מושג איך למרות הכל אני האישה שאני היום,

מה שאני יודעת להגיד זה שחונכתי, שלא משנה מה, לעולם לא לסמוך על אף אחד/ת,

זה נאמר לי מאז ומעולם ועד היום, לא להאמין, ולא לסמוך על אף אחד,

אתה מבין? אבא שלי חלחל לי את זה מאז שאני זוכרת את עצמי,

ולא רק הוא,

ולמעשה? גם המציאות לא הוכיחה אחרת,

ולמרות הכל עדיין בחרתי להאמין בך, ולסמוך עליך,

ואתה? אתה לקחת את כל האמון הזה שנתתי,

האמון העיוור הזה, וניפצת אותו שוב, ושוב, ושוב,

השתמשת בו כדי לפגוע בי, במעשים שלך, בשקרים שלך,

ועכשיו אתה עוד תוהה,

מדוע אני לא מוכנה אפילו לשקול לסמוך, ולהאמין בך או לך שוב.

טוענים שיש לי אובר בטחון עצמי,

שלא נותנים אמון מלא לחלוטין באף אחד,

אבל אם האלטרנטיבה זה להתחיל לבדוק כל אינפורמציה ממנו, או אפילו לחטט לו בהודעות על מנת לחפש משהו,

ובכן…

מעדיפה להישאר עם הבטחון הזה שיש לי,

ולא להפוך את חיי לאיזה דרמה אובססיבית במבוססת על חוסר בטחון בשל פגיעה באמון.