ברוך הבא לממלכה שלי

אז כיפכפתי את הילד קצת עם הכרית כחלק ממלחמת כריות

שהוא יזם (בערך)..

נכנסים למיטה והוא אומר לי ״אמא אמא תרביץ״,

אומרת לו מה?

עונה לי שוב ״אמא כרית תרביץ״ והוא מאושר ומחוייך,

הבנתי מיד מה קרה כאן,

לא יודעת מה חלחל אותי יותר, המחשבה שאני מרביצה לו, או הידיעה שהוא מאושר מכך שאני ״מרביצה״ לו,

ולפני שמגיע לגן ביום ראשון לספר מחוייך שאמא מרביצה לו,

והוא לגמרי אוהב מבקש ומאושר מזה,

הסברתי לו, שזה בעצם משחק, וקוראים למשחק הזה מלחמת כריות, 

אמא לא מרביצה, ואתה לא נהנה מזה שאמא מרביצה,

לראשונה בחיי… כל הקונספט שלי מכה מתיישב לי לא טוב,

פאק!