כשנכנסתי לקהילה,הכירו אותי כמתחלפת. הייתי תחת חסותו של אדם מקסים שלא החזיק מעמד ואחר כך הייתי של בודי{שתמיד אוהב }. אבל תמיד הרגשתי דומית,תמיד היה בי את הצורך לשלוט, לארגן,לקחת את האחריות עלי,להכיל.
הבנתי שאני לא מתחלפת. החיבור שלי לכאב לפעמים והצורך להשתחרר מהשליטה מדי פעם לא מקנה לי את האפשרות לקרוא לעצמי מתחלפת.
אני שולטת.נקודה.
אבל.... משהו צץ לו.... הוא הגיע מהצללים,הצורך הזה...שוב......
התחלתי לחפש דרך לפרק את הצורך הזה-הדרך הכי טובה שאני מכירה זה סטוץ.
התחלתי לחפש "שולטים" שיפנקו אותי וילכו.אבל תמיד שהגעתי לנקודה שבו נאמר לי מה לעשות-התחלתי לצחוק,לעיתים ממבוכה ולעיתים כי זה נראה לי ממש מגוחך שמישהו יגיד לי מה לעשות.
החלק שבו השולט נשבר ושואל אותי-מה את רוצה שאני אעשה לך-שבר אותי לגמרי,גרם לי לתחושה של בלתי מנוצחת ובלתי ניתנת לשליטה.
רוב הפעמים אם לא כולם זה נגמר בהתחלה מקסימום באמצע.
יותר מכל סיפוק צרכים הרגשתי תיסכול כי אני לא מקבלת מה שאני רוצה וכאילו מסתפקת בויברטורים במקום בזין אמיתי.
לקחתי החלטה.אני מחפשת בן זוג שולט.לא יודעת מה ייצא מזה,כמה ואיך....אולי עוד תראו ליד השם שלי קולר...(משועשעת מהמחשבה).
אחד הדברים שהכי מרתיעים אותי בכל הסיפור זה הפחד להשלט.אני פריק קנטרול. אם פתאום ימאס לי? אני אפגע בעצמי ואפגע בן זוג שלי.
אני לא יודעת כמה אני יכולה לשחרר היום בניגוד לפעם,שיכולתי.
{לכל השולטים שרואים את הפוסט-לא למהר לשלוח לי הודעה}
אני חושבת שחלק גדול מההחלטה לפרוש כמלכה בתשלום קשור לזה אולי,למרות שמה שגרם לי לפרוש היה תחושת עבודה במקום אהבה לזה.
אני רק יודעת שאני לא מתכוונת לוותר על מי שאני ומה שאני.שולטת.ככה אני אוהבת. אבל התחושת קינאה שאני חשה לפעמים כלפי העבדים שלי מתחילה לקרוע אותי. אני רואה כמה הם נהנים מההתמסרות אלי,העונג בלשרת.
אולי בגלל שאני כל כך דומיננטית בחיים,יש בי את הצורך לשחרר קצת....
אני מפחדת אבל הולכת על זה.החלטתי. [b]
לפני 18 שנים. 4 באפריל 2006 בשעה 12:31
