כל הסיפור הזה יכול להשמע הזוי מן היסוד,אך בי נשבעתי שכל מילה אמיתית,אולי מלבד כמה מילים כמו שמות לצורך פרטיות.
זה התחיל ביום שישי,חברה קפצה אלי לפני היציאה לנו לימיט,והיא מדוכדכת כי נגמר הקשר הבדס"מי עם השולט שלה.
הבטחתי לה שנצא למועדון ועשה גוד טיים. הבחורה השתכרה כליל,ולמרות שהיה ברור שהיא לא נהנית היא השתדלה לחייך מרבית הערב.
בסוף הערב השולט שהיה איתה החליט שהוא יבוא איתנו הבייתה להיות איתה,רק בתנאי שאני יחד איתה ממתינה לו ערומה ומוכנה לסשן.
צחקתי.מחיתי.עשיתי פרצוף. אם אני לא בתמונה הוא לא בא-ככה הוא החליט.
ואני נורא רציתי לשמח את חברה שלי בעוד סשן עם הגבר האהוב שלה והסכמתי.
עד כאן ההקדמה,וכאן מתחיל הסיפור:
שמענו אותו נכנס בשער הבניין שלי,התארגנו בזריזות,חברה שלי הייתה כל כך שיכורה והייתה חייבת לשכב,אז אני פתחתי לו את הדלת.הוא נכנס ומיד משך לי בשיער ולפת את שדיי. התאפקתי.
נכנסנו לחדר והוא השכיב את שתינו על המיטה כשפנינו למזרון. עם הקרופ {שלי!} הוא התחיל להצליף,פעם בי ופעם בה. והיא דוממת,מקבלת את הצלפותיו באהבה,ואילו אני אחרי כל הצלפה,צועקת כאילו אין לי שכנים. הוא ראה שאני יותר מתענה,הפך אותי והכריח אותי להצליף בעצמי בחברה שלי. תכלס הרגשתי איום ונורא,הרי איך אוכל להצליף בחברה שהיא כאחות לי??
הצלפתי נורא חלש,בקושי נגיעה.אבל הוא,במקום להבין את משמעות העיניין,הורה לי להצליף יותר חזק. כמעט ובכיתי כי ידעתי שהחזק שלי כואב,מאוד כואב....
הוא לקח ממני את השוט,וניסה בכוח להכניס אצבעות לפי,ואני כבר נוקשה וקשה,מסרבת לפתוח את פי,או את רגליי למען יצליף בי באגני.
הוא שוב משך בשיערי,או אז איבדתי את עשתונותי, ממצב השכיבה על הגב שהייתי בו,תפסתי אותו בצווארו, הפכתי אותו על גבו,והתחלתי שורטת ומכה אותו באלימות,חזק,כמו שביקש שאצליף בחברה שלי.
ברור שהוא לא ראה את זה בא ואחרי כמה שניות על הריצפה הוא התחיל להתעשת ונאבק איתי, הצליח להשכיב אותי על הגב ולתפוס את ידי מלהמשיך להכות בו.
ירקתי לו בפנים "אתה סתם חרא","אתה זבל,אפס",הטחתי לו בפנים,כולי רועדת ומתנשפת.
הוא הבין שקרה משהו,וניסה להרגיע אותי במים ובמגע עדין יותר.
דחיתי את ידיו ממני,כולי רועדת ומפוחדת,הוא לא הבין מה קרה ובצדק.
הוא לא ידע שמשיכות בשיער שלי בצורה אגרסיבית או בכלל,גורמת לי לאבד את העשתונות עקב טראומה שהייתה לי .
בסופו של עיניין,דברים עמדו על תיקונם,הסשן איתי הופסק ונמשך עם חברה שלי.
גם את העניינים ביני לבינו הספקנו להלבין ולהרגיע.והכל בסדר עכשיו אחרי שהתנצל והודה בטעותו,ולא נשאר אדיש מתוך אי נוחות או משהו. על זה אני חייבת לתת לו נקודת זכות.
זה גרם לי לחשוב הרבה,לחדד דברים אצלי,בעיקר דברים שידעתי כבר אבל כנראה שלא היו אצלי על פני השטח.
*לא התגברתי על הטראומה שעברתי,למרות שאני מדברת עליה היום בביטול ובריחוק וקרירות.
*כאב לא מדבר אלי בכלל כמעט,למעט הפעמים שלמעשה הגוף שלי דורש אותם כשהמעמסה הנשפית קשה מנשוא.
*לעולם לא אוכל להתמסר לאדון שאין לי רגש אליו,שאני לא אוהבת אותו.
ומסר ממני לכל השולטים-לעולם אל תכנסו לסשן עם נשלטת אם לא ניהלתם קודם שיחה ברורה על גבולות ובכלל תיאום ציפיות.
ומסר לכל הנשלטות-אל תכנסו לסשן עם שולט עד שלא ברור לכן שהוא הבין בפירוש מה הגבולות שלך,ומה עלול לגרום לך לצלקות נפשיות,לאן הוא לא יכול להכנס איתך.
תעמדי על שלך.זה לא שליטה מלמטה-זו הגנה על נפשך מפני נזק גם אם לא נעשה בכוונה תחילה.
אני חושבת שיש לי אופי מחושל,אולי בגלל זה,אני מרשה לעצמי לכתוב את זה כאן ,ובגלל זה מה שקרה ביום שישי לא יזיק לי כל כך,משקעים ותחושות לכל החיים כן,אבל לא ברמת נזק.
התחושה שכל הגוף מתקשח,נאטם,נסגר... תחושה נוראית שלא מאחלת לאף אחד או אחת.
תעשו בדס"מ בטוח, אנשים סוטים ואהובים.
[b]
לפני 17 שנים. 17 בדצמבר 2006 בשעה 5:00
