"את תעשי מה שאני אגיד לך,ברור?"שאלת אותי. לא עניתי לך. למה שאני אעשה מה שתגיד לי? אני אעשה מה שאני רוצה,אני צועקת בשקט...
התעללת בי על השתיקה,יותר מחצי שעה של עינויי פטמות והצפות על הישבן. והראש שלי כבר נכנס לסרט מסוג אחר.
בראש שלי הייתי גיבורת מחתרת שנתפסה על ידי הרשויות ועוברת חקירות בעינויים,הוצאת האמת בכוח.
מעל חצי שעה שאתה משפיל אותי,יורק עלי ומעליב אותי.
"אני יודע שאת נאבקת לענות לי" אמרת והוספת "יותר טוב-אל תעני" וחיוך זדוני נמרח על פניך.
ראיתי אותך-אתה באמת נהנה מכל עווית כאב בפניי,על זעקות הכאב שהחנקתי כי לא רציתי לתת את הסיפוק.
אבל אתה היית חכם, ושלחת יד אל בן רגליי,החיוך נמתח לך מאוזן לאוזן. "נראה שאת נהנית" סיננת וכמעט תלשת את הפטמה שלי ממקומה.
אני מבקשת ממך שתפסיק,שאתה מכאיב לי. אני אמרתי לך להפסיק,ניסיתי להתנגד,אבל היית חזק ממני פיזית ולא נתת לי לקום, כעסתי,התרגזתי,ניסיתי מילים יפות,כמעט בכיתי, אבל לא ויתרת לי.רשע!
"כן" לחשתי,"אני אעשה מה שתגיד לי" ביקשתי חופש לפטמות שלי. נכנעתי לכאב,ובראש הסרט משתנה.
אני כבר לא גיבורת מחתרת כלואה בידי הרשויות,אני עכשיו סתם ילדה קטנה וחלשה.
חיבוק,חיבוק עוטף וחם. אחרי כל העינויים האלה,זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
תודה על ספייס מדהים.[b]
לפני 17 שנים. 19 בדצמבר 2006 בשעה 17:21
