החיים על פי קאלי

*קשר של שליטה צריך לבוא מהלב.
*בדס"מ עושים מאהבה או לא עושים בכלל.
*לכל אחד יש את הבדס"מ שלו,וכל עוד הוא שומר על השפוי,בטוח ובהסכמה,הכל הולך.

כמה שזה נשמע קלישאות... תכלס,אנשים עושים גם בדס"מ לא מתוך אהבה אלא מתוך חרמנות.
מתוך דחף או צורך להרגיש את השליטה.
הרבה פעמים אין עיניין של רגש. אני מכירה המון שנהנים מעולם הבדס"מ גם בלי לחפש אהבה ורגשות.
כי או שויתרו על רגש או שהרגש תופס מקום רק בפנטזיה.

אני לא מסוגלת.

כל הזמן שואלים אותי למה אני לא מעוניינת כרגע בעבדים.זה מאוד פשוט.
אני לא רוצה עוד נשלטים שיבואו מתוך גחמות.
אני לא רוצה יותר לממש פנטזיות של העבדים {אפילו שהכל קורה מיוזמתי,הגשמה של פנטזיות שלי ואני אחראית על המצב יותר מהם}

התחלתי להפנים את חשיבות הרגש,כמה הוא מוסיף וכמה הוא חסר כשהוא לא קיים.

אני לא רוצה יותר לשלוט על אף אחד אם אין לי רגש אליו.
אולי זה זמן טוב לחשוף קצת פרטים על מישהו שאקרא לו X לצורך הפרטיות.
אנחנו בקשר לא סדיר כבר מעל שנתיים.התחלנו כשולטת ונשלט. אבל הוא לא הצליח להתחבר לבדס"מ שלי, הוא חיפש את הטוטליות,ההרס העצמי,הביטול המוחלט למען הגבירה שלו.ואני כעסתי עליו-הסברתי לו שזה לא מקובל עלי.
ואז התחיל הקשר לתפוס תפנית אחרת לגמרי.
הוא התחיל להתגרות בי בצורה מאוד חכמה,גרם לי להתעצבן עליו מאוד.
הוא רצה שאני אוציא את קאלי המטורפת ששמרתי עליה שמאחורי סורג ובריח, הוא רצה לטעום מהמפלצת שאני מסוגלת להיות. ובמשך הרבה זמן ועם המון סובלנות הוא כמעט הצליח.
כל פעם שדיברנו או נפגשנו,היה יוצא ממני עוד חלק מטורף.
אם תסתכלו למטה בפירסומים שלי בארכיון תראו פירסום שנקרא –"ככה רצית אותי".
אין לכם מושג באיזו סערת נפש כתבתי את זה.
והיום,יותר מתמיד אני כל כך קרובה בתחושה שאוטוטו וזה קורה,לא נשאר הרבה כדי לחסל את הקרב הזה ביני לבינו.

מה שלמעשה גרם לכל הדברים האלה לקרות זה רגש,המון רגש ומכל הסוגים:אהבה,שנאה,כעס,פחד.

במשך השנתיים למדנו להכיר אחד את השנייה גם בנקודות פחות חזקות של שנינו,הכרנו אחד את העומק של השני בצורה ה"ונילית"{אם אפשר לקרוא לזה ככה},וזה נתן את הדחיפה קדימה כל הזמן.

אז אני לא מעוניינת עוד בעבדים,כי ההשתלטות עליו עולה לי בבריאות....

אותו הדבר גם לגבי כנשלטת,אני לא אהיה מסוגלת להרכין ראש,בלי לשחק בכאילו,אם אין לי רגש, ביטחון בשולט שלי,אמונה,קצת פחד,קצת שנאה,המון אהבה.
אני לא מוכנה לוותר על הרגש.בשום מקום,בשום צורה יותר.
3 שנים אני מקפיאה רגשות,לא עוד. אפילו שזה יכול ועולה לי בדמעות,אני לא יכולה לוותר לעצמי יותר.
זה כל כך מפחיד להוריד את הטמפרטורה של הלב,להפשיר אותו ולפתוח אותו לאחרים.

כמו סכר שנפרץ,אי אפשר לאטום אותו. הוא פשוט נשבר אבן אבן ונשאב עם המים.
זהו,כל הרגשות פורצים ממני ואי אפשר לעצור את זה יותר.

נהייתי קאלי הרגשנית... :)[b]