החיים על פי קאלי

ניצלתי את ההזדמנות השנייה שהרשת לי ללכת לשירותים להביא לידי את המחברת,הזדמנות נדירה לתאר רגשות בזמן סשן,בזמן אמת.
מצבט שמאל כבר גורם לי לכאבי תופת,את הימני הרשת לי להוריד ממקודם.אותה תנוחה כבר מעל שעה,על ארבע עם אצבעות בתוכי.
אני מרגישה שהכאב לוקח אותי למקום אחר.אני כבר לא על ארבע על המיטה שלי,אני כבר בכלל לא בתוך הגוף שלי. אני כבר רחוקה מכאן,מהגשמיות.
המוסיקה ברקע כבר כמעט ולא נשמעת באוזניי,למרות עוצמת הווליום.

בתוכי התחילה מלחמה פנימית.

"תקומי" אני אומרת לעצמי. "מה את עושה על ארבע?" אני כועסת על עצמי" על מה בעצם את נותנת לו להעניש אותך,על זה שלא קראת לו אדוני?" "אני אדון לעצמי", מנסה לשכנע את עצמי בכל מיני תירוצים ,הרי אתה לא כאן לידי ולא יכול לדעת מה אני עושה בכלל,אולי אני יושבת עכשיו עם קפה וסיגריה?

עוד שיר עובר ועוד שיר והרשימה חוזרת על עצמה,מזל שסימנתי במחשב שהשירים ירוצו בסדר אקראי.

אני שונאת אותך על זה שאתה מכאיב לי,אבל העיקר שאני מרגישה.
כואב לי מאוד עכשיו,אבל העיקר שאני מרגישה.
אני שולחת לך SMS בבקשה להוריד את המצבט השני,אתה לא מרשה לי וזה הורג אותי. בא לי לשבור את הכלים ולסגור הכל,אבל אני נזכרת שאת כל זה אני ביקשתי,"עוד קצת, את עכולה" אני מנסה לעודד את עצמי.
הרשת לי להוריד את המצבט השני,אסירת תודה אני מורידה את המצבט,איזה כאבים!!!! כמעט נפלתי על הבטן,אני מתעלפת פה עוד שנייה,התייבש לי הפה והראש סחרחורות.
אבל אני מרגישה שאני מלאת הערכה ותודה שהרשת לי להוריד את המצבט השני שישב כל כך הרבה זמן על הפטמה שלי.

וזה מכה בי.אני מבינה.

פתאום שום דבר אחר לא נראה לי הגיוני.אתה מעלי,אתה הקובע. ואני?... אני כזו קטנה לעומתך,אני שלך.לגמרי.

כל הזמן חשבתי על הדרך שמצפה לי איתך,ברור לי שהולך להיות לי קשה,ובטוח יהיו לי רגעי שבירה ואני מקווה שתדע להחזיק אותי שלא אפול. שתדע להכיל אותי.שתדע גם ללטף אותי ולחבק אותי חזק,לעודד אותי להמשיך ולא להשבר,לומר לי מילים מחזקות.

אז הנה אני,עומדת ערומה וחשופה לפניך.עשה בי כרצונך.


רק בבקשה,תשמור עלי.
[b]