לפני 17 שנים. 28 בדצמבר 2006 בשעה 4:09
26 שנה שאני צועדת במסע
על גבי תיק אפור,כתפיה על כל כתף
בשביל שלא נגמר ולא נראה בו האופק
מדי פעם נתקלת במהמורות
נופלת אך קמה וממשיכה ללכת
אחרי כל מהמורה,אני מרגישה
איך לתיק נוסף עוד משקל
26 שנה שהתיק על גבי
והוא כבר כבד מאוד.
מסתכלת בצידי הדרך
מחפשת עץ רחב גזע ועם ענפים גדולים עמוסים פירות
שאוכל להשעין את גבי הרצוץ לגזעו
להנות מהצל שהענפים מעניקים מהשמש הקודחת
שאוכל לאכול מפירותיו
להתחזק ולהמשיך הלאה....
במסע הארוך שנקרא החיים
[b]
