החיים על פי קאלי

שנינו ידענו שהטלפון הבא שתעשה לי – יסגור אותך סופית וישעבד אותך אלי. צילצלת. "אני חרמן" אמרת.ידעתי שהגיע הזמן "תגיע" אמרתי וניתקתי. הוא הגיע,קצת מבוייש,מפוחד-הוא ידע כמוני שזה הסוף. קשרתי אותו לקיר.שתי שרשראות שיוצאות מתקרה עם אזיקי ידים ורגלים מאוזקות לרצפת החדר. הזין שלו עמד חזק,אולי מהריגוש.ראיתי ואמרתי לו:"חרמן להשתעבד לי?" הוא הוציא לשון כמו כלב מיוחם. סטירה נחתה על לחיו השמאלית,הוא ממושמע ומיד מפנה את הלחי השנייה,גם שם נחתה סטירה מצלצלת. הוא יישר מבט אלי , כאילו מתגרה בי, אני יודעת. "הסתכלת עלי מספיק,מעכשיו תראה רק שחור בעיניים". סובבתי אותו עם הפנים לקיר.והתחלתי. את החימום החלטתי לא לעשות.היום הכל יבוא חזק ואינטנסיבי. הפלקתי לישבנו ללא רחמים,שומעת אותו צוחק שם,הכאב מצחיק אותו. הוא חושב שזה לא משיבור אותו,כל הברת צחוק העלתה את רמת ההכאבה. החדרתי לישבנו פלאג עבה,לקחתי את השוט האהוב עלי,לואי,והצלפתי בישבנו החדור,הצחוק אט אט התלש ונעלם,במקומו שקט, לא נשמע צליל מלבד רעש העור שנפגש בעור. הצלפות בישבן,בגב,ידים ,רגלים- לא הותרתי נקודת עור לבנה על גופו. אף לא מילה לכיוונו,אף לא מילה לכיווני.שקט. ניצלתי לעצמי הפסקת סיגריה להביא לו כרית לקדמי הראש שהיה מופנה לקיר,ועל הדרך מאפשרת לגופו לנוח,אבל לא להרבה זמן. חזרתי וגופו כבר לא יכל לעמוד בכאב.התחילו הגניחות כאב החלושות ולאט לאט יצאה ממנו המפלצת שיוצאת שהוא חש כאב. הוא התחיל להשתולל על הקיר,ניסה לשחרר את הידים שלו " אני אהרוג אותך" הוא ירה לעברי," את תצטערי שנגעת בי עם שוט" סינן בארסיות. הסתכלתי עליו מהצד מחוייכת,ידעתי שהתוכנית שלי מתחילה לעבוד,הוא השתולל כמו חית טרף בכלוב,ניסה ללעקור עצמו מהאזיקים ללא הצלחה. שוב חזרתי להצליף בגופו החבול,כשהפלאג עדין בפנים,בשיא הכח שלי, והוא צורח,הוא מתפטל,הוא מסנן לעברי קללות ודיברי נאצה, "אני שונא אותך" הוא צורח לעברי ודורש ממני "שחררי אותי עכשיו!". תפסתי אותו בשיער,משכתי ראשו לאחור ולחשתי באוזנו "לא" קטן וחלש והטחתי את ראשו שוב בריפוד. וידעתי למה.הוא השתתק. חיברתי לאחורי גופו ולכל אורכו אטבי כביסה שצבטו אותו בירכיים,בישבן,בצידי הגב,על הידים. הוא מסנן לעברי "את לא תשברי אותי,בחיים!" שמעתי ולא הגבתי,אחרי כמה דקות של מנוחה עם האטבים עליו,חזרתי להצליף בו,בכל הכוח,האטבים נתלשו ועפו מעורו העל הרצפה ורעש הנפילה העיד על העוצמה בה פגע השוט באטבים. זעקות כאב,שאגות,קללות לא נחסכו ממני. הוא השתולל ,ניסה לבעוט וברגע של יאוש ניסה לדפוק את ראשו בקיר,אך כל מה שראשו פגש זה את הכרית שהנחתי ואז שמע את קולי לוחש אליו " את הנזקים אני אעשה לך ולא אתה לעצמך". "תשחררי אותי בבקשה" הוא משנה את הטונים של הדיבור,מבקש ללכת לשירותים,רק לרגע,מבטיח להיות ילד טוב ולחזור למקומו. "אם אתה צריך פיפ,אתה יכול להטיל את מימך כאן על הרצפה" עניתי באדישות.הוא החליט להתאפק.ראיתי על פני את המאבק.הפעם החלטתי –לא ארחם עליו.