עברו כמה שעות מאז נגעתי בו פעם אחרונה או דיברתי איתו שוב.בהתחלה ניסה למשוך אותי בלשון,לאלץ אותי לענות לו בכל מיני משפטים.שמרתי על שתיקה ונתתי לו לדבר. הוא ניסה להתגרות בי,לעצבן אותי,אפילו ניסה להעליב אותי מילולית,כשהוא קלט שאני לא מגיבה הוא השתתק לכמה דקות,כאילו לבנות לו בראש אסטרטגיה אחרת לשבור אותי. "את זוכרת שלא נתת לי הפעם מילת ביטחון?" פתאום הוא זורק לאוויר. לא קיבל גם הפעם מענה."אסור לך,את פוגעת בי ללא הסכמה,אני רוצה להפסיק את הסשן-שחררי אותי!" כאילו דיבר לאוויר,הוא התחיל למלמל לעצמו כמה המצב לא הגיוני ולא תקין. אחר כך הוא התחיל לזמזם לעצמו שירים,כאילו לנסות לשכוח איפה הוא ובאיזה מצב הוא נמצא. מזמזום הוא התחיל לשיר בכוונה בזיופים,בצעקות,שאני אפסיק את השירה שלו,לא הפסקתי והוא לאט לאט השתתק. הגעתי מאחוריו ומשכתי את הפלאג המוצה בתנופה – איזו צרחה הוא פלט,"זונהההההה" הוא צרח ובפעם הראשונה מזה כמה שעות הוא שמה את הקול שלי. צוחקת. בהתחלה חלש ואחר כך מצחוק מתגלגל ורשעי. חזרתי להכות בגופו החבול,מצליפה ללא רחמים,שולחת ציפורניים ופוצעת את עורו האדום/כחול/סגול, מותירה אחרי פסים אדומים ומבריקים של טיפות דם. "תפסיקי" הוא צורח."את תהרגי אותי בעינויים!" הוא צורח. ואני,מתקרבת לאוזן שלו ולוחשת "יכול להיות,לא מזיז לי" השוט המשיך לפגןע בגופו והוא כבר לא צורח,לא נאבק....אבל הראש.... הראש שלו עדיין זקוף,עומד ישר.הראש עדיין נלחם בי. כיסיתי את ראשו בשקית שחורה ויצאתי מהחדר,מותירה אותו קשור ופניו מכוסות. חזרתי אחרי שעה וחצי. הראש היה נפול קדימה,ושלולית שתן על הרצפה והוא עומד בה. הרמתי את השקית מעל ראשו,השקתי אותו בכוס מים קרים,הוא לגם כל טיפה בשקיקה כאילו הלך במדבר ימים ללא שתיה,הרים אלי את עינייו ואמר :"אין עולם סביבי,אין משפחה או חברים,אין עבודה.את כל זה את לקחת ממני-אני יודע" הוא השתתק ודמעות נופלות על הלחיים שלו והוא ממשיך :"אני יודע שאני חלש ממך,שתוכלי להרוג אותי ברגע שתרצי,אני יודע שאני כלום עבורך,כלי משחק,משרת,עבד" הוא השתתק ורק בכה,כמו ילד קטן שקיבל מכה בראש,בכה כמו תינוק. צפיתי בו מהצד נשבר. הבכי הפך חרישי ולאט לאט נרגע.כשהוא הפסיק לבכות ידעתי שזהו.הוא נשבר. שיחררתי את הרגלים שקודם ניסו לבעוט בקיר-הן חלשות עכשיו ורועדות. שחררתי את הידים שהיו קמוצות באגרופים ועכשיו האצבעות שמוטות ונפולות. הוא נפל לתוך שלולית השתן שלו,מקובל כעובר ברחם אימו,רועד כולו. ואני רק צופה בו מהצד-נולד מחדש.
לפני 17 שנים. 8 בינואר 2007 בשעה 6:34