אתמול הלכנו מכות-אני ואתה.
התגרתי בך-נתתי לך מכה קטנה,מתגרה-החזרת לי ומשם כמו שני מתאבקים התגוששנו ונלחמנו על המיטה.
מי שמכיר אותך בטח צוחק עכשיו- אני כולי קטנטונת,ואתה-1.93,וגדול... שום מאבק עבורך להכניע אותי-אבל תגיד את האמת, נלחמתי כמו פנתרה,נכון? אומנם אני חבולה,אבל גם אתה לא יצאת נקי.
ניסית להשפיל אותי,אני מתוך המאבק,רק כועסת על המילים,נאבקת חזק יותר.
עוד פעם תפסת אותי בלי יכולת לזוז,אני מנסה לבעוט עם הרגליים שלי,שנראות ליד שלך כמו רגליים של בובה קטנה שנאבקת באוויר.
מזל שאני גמישה...
החזרתי לך מילים קשות לא פחות,ירקתי עליך לא קצת{אבל בטח לא משתווה לכמויות שלך עלי},וסוף היום,עם ההתנשפויות שלי, לך זה הגיע יותר בקלות,כאילו לא עשית כלום,הרגשתי רק את הרצון לחבק אותך,להיות שם עבורך.
אמרתי לך.
התקלרנו אחד לשני,אומנם וירטואלי,אבל הקולר האמיתי הונח עצמאית על ידי,בליבי.
היה לי קשה להגיד לך את זה-אבל הרגיש לי מאוד משחרר אחרי ומאז אני פשוט לא רוצה להפסיק להגיד לך את זה.
שלך,אוהבת כל דקה.אוהבת אותך.
לפני 17 שנים. 21 בינואר 2007 בשעה 10:35
