לא נרדמת.
משהו אוכל אותי אותי כבר כמה ימים,אולי כבר מיום חמישי שעבר....
תחושת מיאוס,מהכל.
התחושות שליוו אותי לאחרונה היו בעיקר עצב,אכזבה,מיאוס ואני אפילו לא מצליחה להבין למה אני לא משתחררת מזה.
התקפי חרמנות תוקפים אותי כאילו לנסות לגרום לי להתנתק מכל המחשבות שמטביעות אותי בדאון הזה.
אני חייבת למצוא עבודה שאני אוהב לעבוד בה,שארגיש שלמה שאני קמה בבוקר עבורה.
הרבה מהמכרים שלי שאלו אותי למה פשוט לא לחזור להיות מלכה בתשלום,כולל כאלו שהיו אצלי בעבר והיו רוצים שוב.
אני חושבת רק על החלק שגרם לי לפרוש,על כל מה שלא אהבתי ולא יכולה שלא לחשוב על מה שכן אהבתי.
אני בכלל לא יודעת אם אני בנקודה שאני רוצה שוב לקחת עבדים בתשלום.
חשבתי שמצאתי לעצמי נקודת עוגן בחיים הסוערים שלי,אבל גם העוגן הזה טבע.
מרגישה מנותקת מהמציאות,בסופ"ש הזה ברחתי מחוץ לעיר,לחבר יקר,לא יצאתי מפתח ביתו,פשוט הסתגרתי בעולם שהתחיל ונגמר בין 4 הקירות של הבית.ושוב לחזור הבייתה...לאותן הצרות,לאותה השגרה,לאותן דילמות שמקרקרות בי.
אני חייבת שינוי,דחוף.
אני מזהה בעצמי מדי פעם את הצורך בשינוי,בדרך כלל אני מספקת את הצורך הזה בתספורת/צבע, אבל הפעם אני מרגישה את זה חזק יותר, יודעת שתספורת לא תשנה כלום.
הפעם,הצעד שנדרש לשינוי הוא גדול ומשמעותי יותר.
הפלאפון בוכה שנגמרת לו הבטרייה,שיסתום את הפה,הבטרייה שלי מרוקנת ממזמן......
מכבה את הסיגריה במאפרה והולכת לנסות להרדם.
לפני 17 שנים. 14 בפברואר 2007 בשעה 2:34
