תן לי כמה דקות לפני בואך,
לדקלם את הפתיח, לשנן
לתבל בפלפל שחור עוקצני.
תן לי לסיים את לידת המילים.
בכל זאת, צריך זמן להתנקות
מכל המסביב הספונטני
ולמסור לך שיח
משקר.
תן לי בבקשה לספור
כמה נשימות אמורות
להעצר במורד המוח, שניה
לפני בואך, כדי לחשב
בדיוק, כמה טיפשה
יעשה אותי מחסור החמצן
וכמה יעשה אותך מסופק.
אותי אתה מעדיף פחות שנונה
אבל כשמגיע זמן
השירה לכבודך
תצווה שאהפוך
לנוקבת, רהוטה, מגלגלת על
לשוני החדה כתער
דברי שבח, עבורך!
תן לי לעבור שוב על התסריט
ולאמוד את דציבלי הצחוק
את האנחות את
עיניך שיפתלו סביבי
ואת מספר האני רוצה אותך זונה
כדי לצאת מושלמת.
הפעם אני אשתמש ביומן
ה"כמה פעמים צריך למצמץ"?
כדי שהמתבגר שבך יטמטם.
עכשיו מותר לי לבוא.
וכמו כל פעם, תפרוס בפניי
את מפות הנשים שעליהן טיילת.
ותספור לי את סכום
שריטות השבוע.
ואתה תמשיך להתגאות, עם זוית פיך
המעצבנת, עם חצי הרמה למעלה
כמה נשלטות השתחוו בפניך.
וכמה הקרבת נשלטות.
ואחרי שתעזוב
אני אניח בצד את
גלימת הכניעה
וליד אצבע משולשת ארשום
לך, שתקרא בדיעבד
המטרה הושגה,
שבירת הלב בוצעה בהצלחה.
אפילו רבה מעל מידת המצופה.
ואחרי שתקרא, אמהר
לשלוח את עפר האגו שלך
במכתב מעוטר בבושם צחוק מתגלגל לאותן נשלטות אותן נשים, כדי שירקמו להן לבבות חדשים.
לפני 7 שנים. 15 ביוני 2017 בשעה 17:50