לפני 6 שנים. 9 בדצמבר 2017 בשעה 9:06
הנה כאב על סף הדלת
בהתחלה את די נבהלת
רוצה לחסום לנעול לסגור
לומר לו "לך ואל תחזור"
ואת מבינה שזה יותר יכאב
אם תמשיכי להתנגד אליו.
את מפנה לו מקום
את נושמת "בוא תשב לידי"
על הספה או על הרצפה
את נבוכה. זאת שטות מוחלטת
אולי טעיתי ? מתחרטת ?
מה את צריכה כאב אצלך ?
מתפללת שיילך.
אבל את יודעת שקראת לו והוא בא
זה לא סתם, ישנה סיבה
לוקחת עוד נשימה.
וכך יושבים- את וכאב
(אולי הוא לא באמת אוייב ?)
מבט. חיוך. הכלה
משהו בתוכך נרגע
ואין פה דרמה. יש רק שקט..
לתוך הכאב את צוללת
כל החדר מסתובב
חומות נושרות, מתכווץ הלב
והסשן מתמשך
הכיווץ נחלש ומתרכך
הכל נושם חי ורוקד
ומי בכלל רוצה להתנגד ?
