סִימְבְּיוֹזָה

בארץ השקט 
בעולם השליטה,
הכל רחוק
השחור בשמיים יותר עמוק
הכוכבים יותר נוצצים.

בארץ השקט
אנשים בורחים,
נצמדים, מתפשטים
מחייכים, בוכים.
לא ממהרים
לשום מקום, לכל מקום.

בארץ השקט,
הלב שקט רגוע
הרחק מעירבוב הרגשות
הרחק מעקיצות המילים
הרחק מכל מה שנכון ופחות נכון.

השקט מחבק את הגוף בריקוד מוות נצחי
צעד קדימה, צעד אחור
אבל החיוך לא יורד לעולם
הלהט להצליח, להתרומם, לגעת בשחקים
הופך את משחק המוות ליותר אקזוטי ומדהים.

הרצון החזק לאבד שליטה להתמסר, לשחרר,

שולט בי ומנצח כל יצר אחר.

אחרי פרידות, הכל עמום
את שומעת את הקולות
בעודך שוהה מתחת למים
ואת שוחה, בועטת
נותנת את הפייט
עד שאת עולה שוב                  
מרכינה ראש
ובו זמנית
פנייך תמיד נושקות אל השמש
בחיוך מנצח
למרות הכל, לעומת הכל
בזכות הכל
את מתאהבת ישר במשחק המוות.

 
היש לך ברירה?
נולדת לוחמת,
אז הפעם תני לו להוביל!