אני לא אמורה להתעצבן מזה אבל וואי!!!!!!!!!!!
באמת!!! כמה אפשר???
שיחה שמתחילה די רגיל עם השאלות הבנאליות של "מאיפה את" וכאלה.
לא עונה תשובות קונקרטיות, אלא בכלליות.
לשאלתו אני מציינת שאני שומרת על הפרטיות שלי כתוצאה ממקרי עבר, מה שכמובן נענה בתשובה "ממה את כבר יכולה להפגע... את לא צריכה להרגיש מאויימת"
כנראה שהטעות הייתה כשאשכרה ניסיתי להסביר לו את הצד שלי, שיבין פעם אחת.
שיבין מה זה שגבר שסמכת עליו, שהייתם יחד כמה חודשים, מחכה לך יום אחד מחוץ לבית בלי שהזמנת, ומכריח אותך להפגש. או איך זה לאיים בלהפיץ תמונות שנוצרו במיוחד עבורו אם לא אעשה עבורו א', ב' או ג'. או מה זה גבר שמצלם אותך באמצע סשן כשאת קשורה עם עיניים מכוסות ולא מוכן למחוק אף תמונה, להפך ("אני שומר את התמונות של כולן על דיסק-און-קי")
אז ניסיתי להסביר במילים עדינות. לא הגעתי בכלל לכל המקרים האלו איתו, כי באיזשהו שלב הוא פשוט מציין ש"כנראה התמסרתי מהר מידי".
נכון. אתה צודק.
אשמתי.
כאילו לא אכלתי את עצמי על כל דבר כזה שקרה.
כאילו לא הכאבתי לעצמי מספיק.
אשמתי.
אבל מה הכי יפה?
שאחרי דקות ארוכות של שתיקה מצד שנינו (כי לקח לשיחה כנראה זמן לחלחל אצלו), הוא מודיע חגיגית שאני מסקרנת אותו ושזה הזמן שנעבור לפלטפורמה אחרת, ושם נבצע שיחת וידאו - שזו הרי הסיומת המתבקשת לשיחה הזו.
תסלחו לי אבל D!@H#$%^X&*)()*&D^%$D#@!~!@#$Z%^&*)
זהו. שחררתי.
עכשיו אפשר לאחל שבת שלום.
