איבוד

איך אהבנו מְאֹד וממש 

ובכל זאת הכל התבלבל כל כך.

ובאמת איבוד. 

תהו ובוהו

ולא יודעת איזה חושך או על פני איזו תהום. או מה. 

כוונות ומילים מפוזרים על הרצפה

באין אוסף. 

(אני נזכרת שפעם ילדה מוכשרת כתבה על זה שיר:)

(רציתי שיבוא מי 

ובאנחת חיבה יושיט לי שתי ידים חסונות

יאסוף אותי

תמוהת עינים ורכה 

מבין הקוביות המפוזרות 

ילחש לי: מתוקה שלי, איזה בלגן עשית

וינשק) 

ומה שעוד רציתי. מְאֹד וממש.