לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 12:35
אבל בעצם. אולי אין ממילא בשביל מה לשחות. החלומות שלי נרקמים סביבי כתכריכים. לחזור אחורה למקום ממנו באתי כבר אי אפשר. אולי לוותר. לצלול. לתת בשרי לכרישים לגלים לגשם. אתה מבין. זה עד כדי כך כואב.
הו, הלוואי שזו היתה קנאה. עם קנאה הייתי ממשיכה לשחות, ואפילו יותר בכח. אין דרך אחרת. רק המחיר ישולם עד תום.
