לפני 6 שנים. 30 במאי 2018 בשעה 19:06
ויש את הרגע הזה. שבריר. פסיק, בתוך משפט של שפת גוף.
שהמבט שלה מתחלף.
הגוון מעמיק ומתכהה. זווית הראש מעט נוטה. המצח מתהדק. החיוך מתעמעם. בלחי נמשכת זוית של קו הלסת. הסנטר מדגיש את קצה הפנים. ואז
(הנה אני עוצמת עינים ורואה אותך כך)
היא זאבה רעבה. טורפת.
ואני כל כך רוצה להיטרף. נטרפת.
חיית פרא מופלאה. כמה יופי.