לפני 6 שנים. 7 באוגוסט 2018 בשעה 20:32
היום, אני.
ראיתי כריכה של ספר שמשכה את עיני. משהו בתלת מימדיות של התמונה. והכותר: סדקים בזהב. קניתי את הספר. בינתיים, הוא בשקית.
ואני משייטת בין עולמות. בין אני של אז לאני של עכשיו (ובכלל אין דבר כזה כי זה הכול פשוט אני). בין מה שחשבתי פעם שהוא סדקים בַּזָּהָב. פגמים בתמונה המושלמת שהיא אני. והיום מבינה ולומדת שזה סדקים בְּזָהָב. הסדקים הם השלם. ומתוכם אני בוקעת. הלב השבור. אין שלם ממנו. תראי אותי, אהובה, כמה גדלתי. עוד מעט אהיה גדולה כמעט כמוך.
וכן. יום יום
את
