שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

איבוד

לפני 5 שנים. 10 בינואר 2019 בשעה 16:38

כמה רחוק הלב יכול לראות

וכמה גבוה הנפש יכולה לבקש

או להתנפץ

ומה המרחק בין התנועה המבקשת לבין הרסיסים. 

ולגלות ככה פתאום באמצע נהיגה על כביש בערב שכל מה שהכרתי היה טעות?  

איש אחד פעם ניסה לשכנע אותי בצבעים של האפור. הערב זה שחור לבן. והכי גרוע זה לשקר. 

גבר גבר עדין​(שולט) - כל כלא שאנחנו משתחררים ממנו, השחרור הוא לחצר של כלא אחר. לפעמים גדול יותר.
לפני 5 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) - אבל עדיין כלא
לפני 5 שנים
איבוד - לא מסכימה איתך
לפני 5 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) - התודעה מעצם טבעה היא סובייקטיבית
לפני 5 שנים
איבוד - ולפיכך גם שלך היא כזו
יש מחויבויות. מוסכמות שאנחנו בוחרים להיענות להם. יש הגבלות שאנחנו לוקחים או מקבלים על עצמנו. אולי תקרא לאלו כלא.
אף אחד מאלה לא דומה לחיים בשקר.
לפני 5 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) - הפרשנות שלי לחיים בשקר, זה כאשר המחיר החיצוני-חברתי-משפחתי של חשיפת השקר גבוה מהמחיר הפנימי. זה קורה או במצבים שאנחנו נולדים אליהם, לדןגמא, נטייה מינית, או כאשר אנחנו במסגרת התחייבות, שאנחנו משלמים עבורה מחיר, אבל המטרה של ההתחייבות נעלמה או איבדה מעוצמתה, ואנחנו נותרים עם מחיר ללא מטרה. במובנים הללו רבים מאיתנו, כולל אני, חיים בשקר
לפני 5 שנים
איבוד - בכל אופן
יש לנו כמה פלטפורמות מקבילות לדיון הזה
תמיד אוהבת לשמוע את הארותיך
לפני 5 שנים
עייף מדי - כל מה שהכרת?
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י