איבוד

מיטה. כבר שקט ולילה. היה יותם מתיש, ועכשיו. עכשיו שקט. 

אני שוכבת על הגב מביטה לתקרה בחושך חושבת על היום שעוד מעט נגמר ואת שואלת אם אני בסדר. אני באמת לא יודעת איך לענות וברגע של חסד. אומרת לך שייקח לי עוד הרבה זמן להיות בסדר ואולי אפילו אף פעם לא. אני יודעת שזה סתם קטע משיחה לילית אבל אני מבקשת לא לשכוח את הרגע הזה. ואני מגלה שוב שאפשר להגיד לך את זה ולא תיבהלי ולא תרצי לברוח ושאת עדיין פה איתי מתחת לשמיכה בשקט הזה. 

את מלמדת אותי לדבר. את פלא פשוט.