'שמע זה כסף מעולה...'
עמית אמר לי.
'תכלס, אם הייתי נראה כמוך ואם היה לי את האומץ הייתי הולך על זה...
תחשוב, 3-4 פעמים בחודש ואתה מסודר לכל החודש....'
ככה זה פחות או יותר התחיל ואני לקחתי את הטלפון ושמרתי אותו אצלי שבועיים ובסוף, אחרי עוד ראיון עבודה כושל: ('כרגע נראה שיש לנו המון מועמדים למישרה הזו..') שלחתי הודעת ווצטאפ למספר.
בתוך תוכי קיוויתי שאני נראה לא רציני למספר בצד השני. מי שולח הודעת ווצאפ? מי שרציני - מתקשר.
להפתעתי קיבלתי תשובה מהירה - מאיזה 'מאיר', ותיאמנו שיחה לאותו יום.
ציפיתי לאיזה ערס סליזי ועילג אבל ה-'מאיר' הזה דוקא נשמע יותר שילוב של קיבוצניק וחנון ממר'מ, פחות הטיפוס שחשובים עליו בתור אחד שמארגן קרבות היאבקות מחתרתיים.
על ה-'ספר לי קצת על עצמך...' עניתי די בלקוניות.
בן 27. עוסק ספורט. רץ. שוחה. משקולות. בעבר קצת קראטה, כדורגל....
בין עבודות כרגע, קצת לחוץ בכסף, אחרת בטח לא הייתי מעז לפנות, בלה בלה בלה...'
מאיר התעלם מחוסר הכבוד המופגן שלי למקצוע המכובד שלו. ביקש שאשלח תמונות ('כמה שיותר. הכל. בלי חולצה, עם חולצה, כל המרבה הרי זה משובח...) וקבענו להפגש.
מאיר פגש אותי בבית-קפה, ובזמן ששוחחנו הסתכלתי לכל הכיוונים וניסיתי לנחש האם האורחים האחרים בקפה מנחשים שיושב איתם מישהו שהולך להשתתף בקרבות האבקות חצי מבויימים.
מאיר הסביר לי בקצרה: 'אנחנו עושים כל מיני סוגים של קרבות. אני צריך אותך למה שנקרא mix wrestling'
אמרתי למאיר שאני לא מכיר מספיק סגנונות של אומנויות לחימה, בעיקר קראטה ומאיר צחק והסביר שהכוונה ב-mix זה שאני אמור להתאבק בבחורה...
השבתי באופן אינסטנקטיבי שאני ממש לא מתכוון להרביץ לבחורה וכל הרעיון נראה לי הזוי ומאיר רק פרץ בצחוק ואמר: 'תתפלא אבל זה בדיוק ההפך - אתה ממש לא הולך להרביץ לה אלא לחטוף ממנה כהוגן...'
שתקתי.
מאיר פירש את השתיקה שלי כנראה כסקרנות והמשיך:
'שמע, יש לזה ביקוש מאד גדול. אני שוכר אולם מתנס, יכול להכניס בו 200 איש. עושה 3 הופעות בלילה, זה סהכ 600 איש. אני בדכ סולד-אאוט שעה אחרי שאני מתחיל לפרסם... ו... אני מבין שאתה למדת משחק ולא הכי הולך לך בתקופה האחרונה מבחינת פרנסה....'
מאיר השתהה. זה היה קצת מתחת לחגורה המשפט האחרון אבל לא הרגשתי איזשהו רוע בנימת דבריו. פשוט ציין עובדה. ועובדה נכונה.
מאיר המשיך: 'תסתכל על זה כסוג של משחק או הצגה או הופעה... נכון, לא בדיוק תפקיד מרכזי באותלו אבל... (מאיר שוב השתהה. כאילו חיכה לראות איך אני מתרשם מזה שהוא אמר 'אותלו'. כשראה שלא התרשמתי המשיך...) אבל הרבה יותר כסף...
***********
הסתכלתי על עצמי בראי המטונף ב-'חדר הלבשה' העלוב במתנ'ס.
אני פאקינג נראה טוב. גב רחב, בטן מוצקה, מה לעזאזאל אני עושה פה? עוד לא מאוחר לחמוק הביתה ולשכוח מכל העניין.
הרהור נוסף עבר בי על ה-3000 ש"ח שאני מקבל בסוף הערב עבור 3 סטים של 10-15 דקות נטו של עבודה לא מאד קשה.
התחלתי לשחזר שוב את ההנחיות שקיבלתי ממאיר. הן היו מאד כלליות: לא להרביץ לה חזק ('זה גם תכלס לטובתך - עדיף לך לא לעצבן אותה יותר מידי כדי שגם היא תצמד לתסריט...' ), אחרי 5 דקות בערך ואז לספוג בשקט 'עונשים'...
'הי אני מורן'
היא נכנסה לחדר. בלי לדפוק.
בגובה שלי. ג'ינס. טישרט אפורה גזורה בכתף. שתי קוקיות. קעקוע על הצואר. חמודה.
לעסה מסטיק.
'אתה יודע בבגדול מה הסקג'ואל של הקרב?...' היא שאלה וחייכה אלי.
'זה די פשוט' היא המשיכה בלי לחכות לתשובה.
אני מפרקת לך ת'צורה, זה השלב הראשון. אח'כ מגיע השלב השני שאני כאילו מכניעה אותך ואתה נכנע לי ורוצה לפרוש אבל כדי שאני אסכים אני משפילה אותך בכל מיני צורות שונות ומשונות ואז בסוף אני משתינה עליך. זה בבגדול, הקהל מת על זה פשוט, עושים את זה 3 פעמים - אני קצת מגוונת בין 3 המופעים כדי שלא יהיה לשנינו משעמם מידי - אבל הקטע של הלהשתין - זה אני לא מגוונת - זה ממש חשוב למאיר ותכלס יש כאלו שבאים רק בגלל זה... אבל שמע קטע, לפני כמה שבועות היה איזה מישהו, רמסתי לו את הצורה וכשבאתי להשתין עליו קלטתי שאין לי שתן. פשוט נאדה. אז הייתי לאלתר שם איזה 20 דקות של השפלות ותוך כדאי שתיתי מהבקבוק שלי ובסוף יצאו לי כמה טיפות דרדלה ותכלס הקהל קצת התבאס - בקיצור מאז אני מורידה איזה חצי ליטר לפני כל סשן...
חוץ מזה באמת שאין מה לך לדאוג - אני כבר עושה את זה איזה תקופה, בהתחלה הייתי מתלהבת יתר על המידה, בחור אחד אישפזתי באיכילוב לשבוע, אל תשאל, היה עם זה סיפור וגם הגיעו מהמשטרה לבית חולים, אבל עכשיו אני כבר די נרגעתי אז אל תדאג אני לא אשבור לך שום דבר, בקיצור יהיה מגניב...
********************************
שני רמקולים מוגברים שידעו ימים טובים יותר התחילו לנגן את the eye of the tiger ואני ידעתי שזה האות שלי לעלות לבמה.
אני לבשתי מכנס ספורט קצר וחלוק מגוחך עם גולגלת שמאיר נתן לי ('שמור עליו אח, זה עובר אצלנו מאב לבן...) שאמור לרדת.
עליתי לזירה, קפצתי קצת במבוכה ותפחתי לעצמי על החזה ועל השרירים כמו שראיתי פעם בתוכניות האבקות.
מאיר, שהיה אמור להיות גם השופט בקרב וגם הכרוז הכריז בקול דרמטי למיקרופון:
גבבבבבבירותיי ורבותיייי, קבלו את רומסת הגברים, מפצחת האשכים, מכסחת הבנים - קבלו את האחת והיחידה - דומינננננה מווווווורןןןןןןןן
המוסיקה התחלפה לאיזשהו שיר ניינטיז של הספייס גירלז ומורן יצאה מהמלתחות לכיווני -
היא לבשה ג'ינס קצרצר קרוע וגזור מעל הירכיים וגופיית חזייה שחורה קטנטונת. השיער הג'ינג'י שלה היה הפעם קלוע בשתי צמות. עכשיו ראיתי כמה הרגליים, הידיים, והכתפיים שלה חזקות ושריריות. ברור שהיא עושה הרבה סקווטים בחדר כושר....
המוסיקה פסקה.
'בלי מכות מתחת לחגורה, בלי נשיכות, בלי חניקות, שיהיה בהצלחה...'
מורן חייכה אלי. לחצנו ידיים. מאיר צלצל בפעמון.
לא ממש ידעתי מה לעשות. לתקוף אותה? להתגונן? להתחמק?
מורן לא ממש חיכתה להתלבטויות שלי. היא הניחה שתי ידיים על החזה שלי ודחפה אותי בכוח.
היא שמה רגל מאחורי ותוך שנייה לתחילת הקרב, הייתי שרוע כולי על המזרון, המום.
הקהל הריע.
'שימו לב לדומינה שלנו שכבר מעיפה את המתחרה שלה לקרשים...' שאג מאיר למיקרופון. מתברר שהוא גם פרשן, בנוסף לשופט, כרוז ומפיק.
מורן הניפה ידיים לקהל, שלהבה אותם. היא נעמדה מעלי בפיסוק בתנוחה משפילה ו-'עשתה שריר'.
היא הושיטה לי יד ומשכה אותי לעמידה.
זה היה משפיל מאד ה-'עזרה' הזו, אבל גם קצת מחרמן.
היא דחפה אותי שוב באותה צורה. הפעם בלי הרגל. עפתי אחורה אבל לא נפלתי. היא דחפה אותי בשלישית וברביעית עד שמצאתי את עצמי בפינה.
היא שלחה יד ותפסה לי בביצים. וביד השניה שלה העיפה לי סטירה. ואז עוד אחת בגב היד. ואז שלישית. ואז רביעית.
היא שחררה לי את הביצים ואז העיפה לי עוד שתי סטירות - אחת בכל יד.
הקהל הריע.
אני השתעלתי בחוסר אויר. מורן לא התמהממה.
היא שמה יד אחת בביצים שלי ויד שניה על הכתף, הכניסה את הכתף מתחת לחזה שלי והניפה אותי באויר.
במשך כמה שניות הייתי בסיטואציה הכי משפילה שהייתי בחיי: בחורה מרימה אותי באויר כמו שמרימים מוט משקולת בחדר כושר, שמה אותה על הכתפיים שלה, יורדת לתרגיל סקווט, עולה בחזרה, הקהל משתגע בהתלהבות, ואז זורקת אותי על המזרון.
(מאיר: 'והנה מורן שלנו מעיפה את הבחור כמו שק תפוחי אדמה...')
נשמתי בכבדות.
מורן נעמדה מעלי. כף הרגל היחפה שלה דרכה לי על הפרצוף.
היה לה ריח חריף של זיעה, ועכשיו גם ראיתי קעקוע של עכביש ממש על כף רגלה.
היא הצביעה על כף הרגל שלה. נישקתי. היא סטרה לי עם כף הרגל ואז הושיטה לי יד ו-'העמידה' אותי שוב....
היא התנפלה עלי.
המטירה עלי סטירות. החלטתי לשנות גישה. ניסיתי להתגונן. באופן אינסנקטיבי אפילו שלחתי לכיוונה אגרוף.
האגרוף שלי נבלם בקלות מעליבה, היא אפילו חייכה בזלזול. אבל זה הצליח לעצבן אותה.
היא החליטה לגוון, עזבה את הסטירות, והכניסה לי אגרוף סנוקרט לפרצוף.
לא מאד חזק, אבל הצליחה להמם אותי.
(מאיר: 'אוווווווו מישהו פה חטף אחת היישר לפרצוף....)
מורן ניצלה את ההלם שלי ותפסה בתנועה מהירה ופראית את המכנסי ספורט שלי והורידה אותם. היא משכה אותם למטה והשאירה אותי עירום כביום היוולדי.
הרגשתי קטן ומושפל.
מורן תפסה לי את הביצים בכף ידה. היא צלפה לי בזין עם שתי אצבעות. זה היה כואב ומשפיל.
מורן הסתובבה לקהל וסימנה לעברו עם שתי האצבעות שלה תנועה של 'קטן' והצביעה לכיוון הזין שלי...
הקהל גאה בצחוק ומאיר התפייט: 'שימו לב איך הדומינה משפילה את הבחור האומלל הזה שלא יודע מה לעשות עם עצמו'
מורן הניפה את היד שלה והפליקה לי בכח עם כף ידה הפתוחה על הישבן הימני שלי.
הרעש של הפליק שהפליקה לי צלצל כל-כך חזק שאין לי ספק ששמעו אותו מהדהד בקצה האולם.
היא הניפה את היד שוב והפליקה לי שוב, הפעם לפלח הישבן השני שלי.
התחת שלי בער, והייתי משוכנע שהוא בוער עכשיו.
מורן שלפה מתיק קטן שהיה על יד הבמה חלק תחתון של ביקיני בצבע ורוד.
היא הפילה אותי על הריצפה, רכבה עלי והלבישה לי את הביקיני.
היא הפכה אותי על הגב והתיישבה עלי. הג'ינס שלה על הבטן שלי, הירכיים שלי מרתקות את כפות הידיים שלי. ניסיתי להשתחרר אבל היא היתה חזקה כמו שור. היא פשוט ריתקה אותי בלי יכולת לזוז.
היא התחילה לסטור לי בקצב. פעם בימין. פעם בשמאל, פעם בשתי הידיים.
עכשיו היא התהפכה.
היא ישבה עם הגב אל הפרצוף שלי.
שכבתי חסר אונים, בביקיני ורוד, מסתכל על שרירי הגב והכתפיים המסותתים של מורן. כל המפסעה שלי פנוייה בפניה.
היא תפסה לי שוב את הביצים ומעכה.
צרחתי.
היא סימנה לי לעבור לתנוחה של כריעה על ארבע. היא ליטפה את הראש שלי כמו שמלטפים כלבלב, ואז משכה לי באוזן אחת, אחכ בשניה, ואז כיווצ'צ'ה לי את האף.
זה כבר לא ממש כאב ולא ממש היה האבקות, זה פשוט השפיל בטירוף.
מורן פתחה את הכפתור של הג'ינס ונתנה לו ליפול עלי. היא נשארה בחוטיני זעיר. הקהל היה משולהב בטירוף. הבנתי שמגיע עכשיו איזשהו טקס סיום קבוע שאמור לסיים את הקרב.
מורן הסתובבה כך שהישבן שלה היה מונח בתוך הפרצוף שלי. היא סימנה לי לנשק אותו.
נישקתי את הפתח הימני. היא סמנה שוב. הפעם לפלח השמאלי. נישקתי גם אותו.
היא נעמדה בפיסוק וסימנה לי לאמצע של הישבן שלה. לחור.
אם מישהו היה מספר לי יום קודם שאמצע את עצמי עירום, בזירת קרב, מנשק למישהו את החור של התחת הייתי ממליץ לו על אישפוז דחוף, אבל כן. נישקתי אותה גם שם.
היא קמה, נעמדה מעלי.
היא הסתובבה, הניפה את הרגל שלה, ובעטה לי בפרצוף.
עפתי אחורה, מתרסק סופית על הריצפה.
הקהל צרח באקסטזה.
מורן נעמדה מעלי. עצמתי את העניים. למרות הרעש המחריש אוזניים הרגשתי שליו מאד. ידעתי שעוד מעט הסיבוב נגמר. שקרוב ל-200 אנשים ראו אותי מושפל ברמות מטורפות, והייתי די אדיש. במידה מסויימת אפילו נהניתי.
מורן כרעה ברך באיטיות
עצמתי עיניים.
כעבור כמה שניות זרם חם החל לשטוף לי את הפרצוף.
מורן השתינה עלי.
צילצול פעמון.
מאיר מכריז: 'קבלו אותה, את דוווווומיננננה מורן שלנו שמביסה ומשפילה את היריב שלה, רומסת אותו ללא תנאי ומסמנת את הרכוש שלה בלהשתין עליו כמו תמיד...'
מוסיקה של הספייס-גרלס.
מורן עומדת מעלי, רוקדת לצלילי המוסיקה.
לובשת את המכנסיים ויורדת לחדר ההלבשה
***********************************
ישבתי בחדר הלבשה מוזנח של מתנס מטונף ושתיתי נס קפה-אבקה-של עלית-כמו של פעם בכוס קלקר חד פעמית,
כרסמתי בחוסר חשק ופלה לא מאד טריה בטעם לימון
ובעיקר ניסיתי לעכל את החווייה ההזוייה שעברתי.
זה היה משפיל בצורה קטסטרופלית.
אבל היא חירמנה אותי בטירוף, המורן הזו...
פתאום קלטתי שעומד לי בתוך המכנס ספורט (אותו לבשתי בחזרה..).
הצצתי בשעון.
הדלת נפתחה, ואדים, אחד משני המאבטחים שמאיר שכר הציץ פנימה: 'מאיר אומר עוד 10 דקות מתחיל להכניס קהל בלאט. עוד משהו כמו חצי שעה מתחיל קרב שני בלאט...'
לא חיכה לתשובה. סגר את הדלת ונעלם.
הדלת נפתחה שוב. מורן נכנסה.
היא לבשה עדיין את הג'ינס הקצרצר מהבמה אבל שמה קפוצ'ון אפור מעל הגופיית חזייה...
'היי... באתי לקחת את הביקיני...' היא חייכה לעברי.
הסמקתי.
'אל תדאג...' היא המשיכה 'אני לא אשתין עלייך כשאנחנו לא על הבמה...'
היא מצאה את החוטיני
'לא בטוח שאשתמש בו בסשן השני, יכול להיות שבמקום זה אלביש לך חיתול.... נראה איך יזרום לי...'
שתיקה
'אז איך היה לך?..' היא שאלה.
שתקתי. ואז הדבר שעלה שיצא לי היה: 'איך היה לך?...'
היא התקרבה אלי עם הכיסא: 'סבבה לגמרי...'
פוצצה בלון עם המסטיק.
'אני ממש אוהבת את הקטע הזה של להשפיל... תכלס הייתי עושה את זה גם אם לא הייתי מקבלת 6000 ש"ח לערב (6000????? בת זונה!!!!)
'מה את עושה בחיים?...' שאלתי.
'אתה מתכוון כשאני לא בועטת לך בביצים ומעיפה לך סטירות?...' היא צחקה 'סטודנטית למדעי המחשב. שנה ג'. ירושליים. וחוץ מזה הרבה ספורט. טיפוס, נינג'ה, משקולות, לחימה משולבת.... ואתה?...'
'המממ... האמת שאני עכשיו בין עבודות, מחפש, ככה הגעתי ל... לפה..' עניתי נבוך
'וואלה. בקיצור מובטל כרגע. שמע, אם בא לך, אני מחפשת עבד קבוע, להשפיל אותו, להתעלל בו, שינקה לי את הבית, יבשל,יכבס.... '
היא פרצה בצחוק
'טוב תרגע, איך אתה מסמיק, אני צוחקת איתך, אבל אם אין לך תוכניות אחרי הסשן השלישי אתה מוזמן להזמין אותי לבירה'
הייתי קצת המום ובכל זאת יצא לי מהפה: 'אז קבענו לבירה לסוף הערב'
הדלת נפתחה, ארטיום, המאבטח השני הציץ ואמר: 'עוד מעט מתחילים בלאט'
מורן הורידה את הקפוצ'ון ונתנה לי נשיקה מרפרפת באויר