לפני 17 שנים. 6 ביוני 2007 בשעה 17:31
זה לא עוצר כאן.
זה רק ממשיך שם.
היכן הגבול? האם קיים?
וכן ...זה מאד מסוכן.
אבל למי איכפת...היא כבר שם.
הכל מותר.
כשהכל בהסכמה.
כשהכל רצוי ומצוי.
כשהכל בכמיהה ,בערגה ובתשוקה,
חייתית ,יצרית , ותאוותנית.
האם שמעתם אותה בוכה?
האם שמעתם אותה כואבת?
האם שמעתם אותה נואקת?
גם צורחת וצוחקת ?
אכן שמעתם ...כי היא חיה שם.
בקצה ההוא.
שם זה המקום שלה.
אך היא אינה יודעת שהיא שם .
ניסחפת.,מרחפת שטה בספייס שלה.
"הער אותי ...נער אותי"
"הבא אותי לשם"..."ספר לי איך היה"
"הזכר לי כל מילה,
כל ריפרוף.,כל עיפעוף.כל מגע,
כל כאב ,כל פעימה....
"עכשיו... בהווה הזה שלי"
בלי בריחה...מול מראה....
"שחזר כל טיפה ..כל תחושה
"האר את עיני"
והיא לא יודעת שהיא כבר שם.....
