התאהבתי בה.
כל כך הרבה זמן ישבתי והבהרתי לעצמי כמה שזה אסור לקרות,
לא משנה מה, אסור לי להתאהב בה, אל תפתח שום רגש, שום דבר, זה לא יגמר טוב!
ההפך, זה יגמר ברע, זה יהרוס הכל, זה לא יעשה טוב לאף אחד מהצדדים!
אבל התאהבתי בה.
זה פשוט קרה. התעוררתי בוקר אחד, ראיתי אותה מולי, ופשוט ידעתי... זה נגמר.
אם הצלחתי להכחיש עד אותו הרגע - שם זה נגמר.
אין יותר לאן לברוח או להלחם בזה.
מצידי לקום וללכת, לא לחזור לעולם, אני בטוח שהיא תבין.
אבל הצעד הבא שלנו לא תלוי בי לבד, אנחנו הרי שותפים במובן מסוים.
סיפרתי לה מיד וזה הרגיש כל כך טוב להגיד את זה, גם היא שמחה לשמוע,
היא אמרה שזה גורם לה להרגיש ממש נחשקת שאפילו אני פיתחתי כלפיה רגשות,
כי דיברנו על זה נצח שלם שאסור לנו להתאהב לעולם, שזה יהיה קשר הרסני ומסוכן לשני הצדדים,
ולמרות כל מה שדיברנו עליו כנגד כל הסיכויים... התאהבתי בה.
איזה אסון...