בגדול, היום היה יום טוב.
בבוקר הנסיעה עם האביר הייתה ממש נחמדה, ואח״כ המשך יום העבודה היה ממש נחמד. את עיקר העבודה איתו, החלקים החשובים והגדולים בכל מקרה, אני היית שם ועזרתי לו, אח״כ נאלצתי לעזוב אבל לא לפני שהכנתי לו את כל מה שנדרש לפעולות הנותרות.
פגישת מעקב אצל הרופא, כמובן יצאתי שוב עם בדיקות ורשימת פעולות לביצוע ובעיקר מטלות. משהו שמאוד הטריד אותי זה שהבדיקה עצמה כאבה לי. כבר 8 חודשים שלא היו לי את הכאבים האלה והנה הם חזרו. אני אדבר על זה מחר עם המומחה.
עקב כל מני גורמים מפריעים, נאלצתי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי לבקש מהאביר עזרה/טובה.
התקשרתי. בלי יותר מדי שאלות, הוא מייד ענה ״בטח!״ בלי הסברים ובלי בקשות, אמר מתי להגיע ואפילו צחק איתי. הרופא שישב מולי בזמן השיחה היה בשוק מהקרבה שיש לי עם האביר, עד עכשיו הוא רק שמע על העבודה שלי איתו ועל היחסים הטובים, עכשיו הוא היה עד לזה.
אח״כ שלחתי הודעה שאני ממש מודה לו ושאני לא לוקחת זאת כמובן מאליו. הוא מצידו נזף בי שאני בכלל מעיזה להרגיש שאני צריכה להודות לו ושזה משהו שברור שהוא יעשה עבורי. והוסיף עוד משפט אחד שפשוט סתם לי את הפה וגרם לי להסמיק. משפט אחד שגרם לי להבין שהוא הספיק להכיר אותי קצת, שהוא באמת מעריך אותי ושהוא באמת עוזר לי מכל הלב.
ועכשיו אני רוצה לראות מישהו שמתווכח איתי על הכינוי שלו.
הוא אביר! 🛡️⚔️