היום היה יום טוב!
אמנם מה שהעיר אותי בבוקר היה סמס, אבל התעוררתי אחרי שינה טובה ונטולת חלומות מוזרים. התעוררתי רעננה.
הכנתי לי לשתות, גיליתי שדחו את מועד הגשת העבודה לעוד חודש, אז סגרתי את המחשב והתפנתי לסדר קצת את המטבח. אפילו טיפלתי קצת בעציצים!
נזכרתי ששכחתי להזמין לי אוכל למשמרת אז הכנתי לי משהו קטן לאכול, ראיתי פרק בסדרה שאני אוהבת בנטפליקס, התארגנתי ויצאתי לעבודה.
בדרך דיברתי קצת עם חבר בטלפון, הוא דאג לשלומי (אתה תמיד דואג לי, ולשמוע ממך שאתה גאה בי.. זה ריגש אותי) ואז נכנסתי למשמרת. משמרת עמוסה, לחוצה ומתישה. אבל כל זה לא שינה את ההרגשה שלי. החיוך לא ירד לי מהפנים כמעט בכלל. הרגשתי טוב (אפילו שמרגישה עוד שאריות מהתקף האסטמה של אתמול) , הרגשתי משוחררת ובטוחה בעצמי. אפילו האינטראקציה עם החולים הייתה נעימה וזרמה. הרופאים שהגיעו היום.. או זה היה רק בונוס. רופא אחד היה חסר לי קצת אבל גם הוא קפץ להגיד שלום.
בין הפרוצדורות, מצליחה לקרוא פה ושם עוד כמה שורות בבלוגים פה. מתרגשת מעומק המילים ומתחרמנת בטירוף.
פה ושם גם מצליחה לקרוא ולענות על הודעות בוואטסאפ ומרגישה דקירות בלב כשאני שומעת שאחד החברים שלי סובל מכאבים. ככה אני.. לא יכולה לשמוע שמישהו שחשוב לי סובל. אעשה כל מה שאפשר בשביל לעזור לו (אם רק ירשה לי).
עכשיו כבר בבית במיטה, מרוצה מהיום שעבר.
הולכת לישון.
לילה טוב.