אז כמו שחשבתי, אתמול אכן היה ערב מעיק ביותר.
חברה (שלא כל כך חברה) התעלמה לגמרי מבקשה מאוד ברורה מה שגרם לערב להיות בלתי נסבל. ואחרי שנרגעתי קצת מהעובדה שהיא עצבנה אותי, נזכרתי שהיא גם הולכת לישון איתי באותה מיטה ושוב עלו לי העצבים. ולא.. אין מצב שהייתי אומרת לה ללכת, זאת לא אני.
יוצא שאני כל הערב עם כאב ראש ובחילה, מעוצבנת ולא יכולה להטביע את יגוני בשום דבר, לא אוכלת - בגלל הבחילה, לא שותה - כי קבענו שאני הנהגת בסוף הערב (היא בסוף גם לא שתתה), ולא מזדיינת - כי.. כל כך הרבה דברים.
לפחות בסוף היא החליטה שהיא כן נוסעת הבייתה ואני לא הייתי צריכה להתמודד גם עם העובדה שהיא ישנה לידי.
אז הגענו הבייתה, היא אספה את הדברים שלה וליוויתי אותה לאוטו, עמדתי בחוץ לראות שהאוטו הניע ושהיא מתחילה נסיעה. היה לילה קר אתמול.. טוב אולי בשביל אחרים זה היה לילה נעים אבל עם השמלה שאני לבשתי כשירדתי ללוות אותה לאוטו.. הלילה היה קר מאוד!!!
נכנסתי חזרה הבייתה ולא היה לי כוח לכלום. הורדתי מעלי את כל הבגדים ונכנסתי למיטה. בלי מקלחת, בלי להוריד איפור ובלי לאסוף את השיער (זה התנקם בי היום בבוקר).
נכנסתי למיטה והתחננתי מהיקום שיעשה שהיא תתחמם מהר כי אני קפואה וכי לא זכיתי בתנור אנושי שישכב לידי. כיוונתי שעון מעורר והתבאסתי שאני צריכה לקום מחר מוקדם. ידעתי שלא אצליח להרדם כל כך מהר. הערב הזה היה מעצבן, חבר טוב שלי גם מעוצבן (עד כדי כך שלא הגיב בכלל על התמונות ששלחתי לו) והמיטה קרה מדי.
הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מטורף של חוסר שינה מהול בבאסה ואכזבה. בינתיים הבאסה והאכזבה מתפוגגים להם לאט לאט אבל כאב הראש.. הוא לא עובר. ולא.. כאב הראש לא מצליח להסיח את דעתי מכאב הגב שלי מהמשמרות העמוסות של השבוע שעכשיו התווסף אליהן גם ערב שלם על עקבים גבוהים..
אני צריכה חיבוק חזק, אני צריכה לשים את הראש שלי על השקע שבין הכתף והחזה ואני צריכה להיכנס למקום הזה של הרוגע.