בין משימה אחת לשנייה, אני מנסה להתכונן לתפקיד זמני שמתחיל מחר, להשיג את כל החומר למבחן בשבוע הבא (ולהתחיל ללמוד) ולסיים להכין כמה עבודות ומטלות חשובות.
אני לא מאלה שמחפפים בעבודות, אני משקיעה, מתקנת ומשפצת, בוחנת את העבודה שוב ורק כשהכל לשביעות רצוני מכריזה ש"זהו! סיימתי!". אבל עד שזה קורה, אני משנה, מורידה, מוסיפה ומסדרת עוד הרבה פעמים. סוג של פרפקציוניסטית בדברים האלה. בגלל זה זה לוקח לי הרבה זמן.
אני מודה, כבר יש לי את הבסיס. אבל זה לא מספק אותי עדיין. אני חייבת לעבור על זה שוב ושוב. בכל פעם שאני מעיפה מבט, אני מוצאת עוד דרך לשפצר.
בינתיים, נחלתי אכזבה היום בעבודה. מסתבר שלא היה לי את כל המידע לגבי משהו ולכן לא יכולתי לקחת את הנושא צעד קדימה. לא נורא, שלחתי את הגששים שלי למצוא לי את המידע הדרוש והאם המידע שקיבלתי היום אכן מדוייק.
עם זאת, מצב הרוח שלי היום היה דיי מרומם ואפילו צחקתי דיי הרבה. טוב נו.. היו לי הרבה סיבות לצחוק היום. הלחיים שלי כואבות עד עכשיו! 😁
אני חושבת שהרגע שהכי שיעשע אותי היה כשמישהו אמר לי "את מאוד מיוחדת, את כל הזמן מאושרת, כל הזמן עם חיוך על הפנים." אם הוא רק היה רואה איזה עליות וירידות מתרחשות אצלי, אם הוא רק היה יודע באיזה מצב הייתי לפני שבוע או שבועיים. נכון שהיום החיוך אמיתי ולא מסיכה, אבל הוא לא תמיד היה כזה.
טוב.. עוד קצת עבודה על המטלות שלי ולישון.. מחר צריך לעשות רושם טוב.
לילה טוב. 💏😘
