לא מצליחה להפסיק לחשוב על אתמול בבוקר.
הערת אותי, הערת משהו בתוכי, הערת כל חלק וחלק בגופי ובנשמתי ועם זאת, השתקת את כל המחשבות הסוררות שהיו בראשי. הצלחת, שוב, ללמד אותי משהו על עצמי.
לפני שבועיים ביקשתי בלחישה מבויישת "למד אותי", היום כבר לא לוחשת יותר, לא מתביישת, מבקשת בקול: אדוני, בבקשה אל תפסיק ללמד אותי, הרשה לי להיות שלך, מוגנת ורגועה תחת ידיך, מובלת על ידי בחירותיך, רצונותיך והחלטותיך. למד אותי מה אתה אוהב, הראה לי כיצד לְרַצּוֹת אותך וכיצד לענג אותך, למד אותי מהו עונג.
אתה האדון היחיד שלי, מאז ומתמיד היית, היום אני מבקשת להיות שלך ורק שלך, אנא הסכם להיות להיות האדון שלי.
אדוני, גופי שלך לעשות בו כרצונך, נפשי שלך היא לטלטל ולהרטיט. למד אותי כניעה וכאב, חנך אותי כשצריך, הובל אותי בדרכי החדשה בהכרת הילדה שאני בפנים, זאת שלא הכרתי. לווה אותי בהכרת גבולותיי הפיזיים והמנטאליים.
אדוני, בבקשה, למד אותי.
אדוני, בבקשה, הסכם לקבל אותי.
אדוני, אמתין להחלטתך.