היה יום טוב!
שרדתי את הבוקר, הספקתי לעצור בדואר, מיד כשהגעתי הבייתה קיבלתי טלפון עם חדשות טובות, הספקתי לדפוק מקלחת חמה וארוכה ולנקות מעלי כל דבר מיותר 😉 , התארגנתי ובמבט במראה, הבגדים האלה שלבשתי כל כך הרבה פעמים פתאום נראו עלי טוב.
נסיעה למרכז שאני אפילו לא יודעת אפילו איך לתאר מלבד העובדה שבמהלך רוב הנסיעה היה מרוח לי על הפרצוף חיוך מטופש.
הודעות עדכון על דברים שנעשו, הערות ציניות על ידיים חלשות, חיבוקים, תמונות, צחוקים והבטחה לפיצוי (ואני לא צריכה יותר מדי).
אפילו החלק המציק של הנסיעה הבייתה הלך חלק ואני גאה בעצמי על האיפוק, הסבלנות ועל שיתוף הפעולה.
ואל לי לשכוח את השיחה על הרפיית שרירים ותופעות הלוואי של זה (נושא לפוסט אחר ביום אחר)
אבל מעל הכל.. ההבנה.
ההבנה שזה תמיד יהיה שם.
שלא משנה מה יקרה, זה לעולם לא ישתנה.
יודעת שהדף הזה שקיבלת לא באמת משנה, אבל האנשים שהיו שם - זה מה שמראה שמה שאתה עושה כן משנה. משנה לנו!
הכנופייה שהגיעה, הגיעה בשבילך! להראות לך כמה שאתה חשוב לאנשים וכמה אתה משפיע על חייהם.
גאה בך כל כך!
איך גורמים למישהו לראות ולהבין דברים? לא רק לשמוע את הדברים, אלא ממש להקשיב ולהבין אותם?!