הבלאגן בראש שלי..

פחדתי שלא אתעורר לעבודה בזמן עם המעבר לשעון קיץ, אז אחרי משמרת ערב ארוכה וקשה כיוונתי 3 שעונים ועדיין התעוררתי כל שעה בערך לראות מה השעה.
מיותר לציין שהתעוררתי בזמן. מותשת אבל בזמן. המשמרת הייתה מתישה אך מלווה בהסחות דעת טובות. מעריכה ומוקירה כל שבב מידע קטן שאני זוכה לדעת ולא משנה מה מידת החשיבות שלו. 

ארוחת צהריים מאוחרת (כי התעכבתי בעבודה) אצל ההורים - סטייקים! יאמי! אבל כמעט נרדמתי על השולחן.

משם לאחה"צ וערב אצל חברה בצפון לעזור עם הילדים ושינוי אוירה בשביל ללמוד בין לבין. התינוק לא רצה לישון אלא אם הוא עלי. אחרי שעתיים וחצי התעוררתי כשחברה שלי מוציאה אותו מהידיים שלי ומעבירה אותו למיטה שלו.
קפה, עדכונים קצרים ו.. לימודים. לומדת הכי טוב כשחושך בחוץ.

חזרה הבייתה, כמה שעות שינה, שאריות פיצה לארוחת בוקר (לא היה לי כוח להכין משהו נורמאלי), שיחה מאמא - ההורים הצליחו להפתיע אותי, הפעם לטובה, מאוד התרגשתי והתחלתי לבכות (כן, כן,  אני בכיינית). "צידה לדרך", ריטלין ו.. לשבת. מחר בבוקר מבחן מעצבן.

נגמרה ההפסקה.

חוזרת ללמוד.