הבלאגן בראש שלי..

עבר שבוע מאז שהיית פה. נכון שבמהלך השבוע דאגתי ליצור מצבים שנראה אחד את השנייה אבל לצערי הם הסתכמו כל פעם בכמה שניות.

השבוע אני אראה אותך רק לקראת סוף השבוע, זה יהיה מרוחק בצורה מסויימת אבל לפחות אזכה להיות לידך ולשמוע את קולך.

אני מתגעגעת אליך. לקול שלך, למגע שלך, לטעם שלך. מחכה כבר לפעם הבאה שתהיה פה. הצורך הזה להיות לידך כואב לפעמים. ממש כאב פיזי, כזה שלוחץ ומכווץ לי את קנה הנשימה עד שאני כבר מתקשה לנשום.

כבר בוחנת את היומן שלי ומנסה לתכנן את הדברים כדי שאוכל לענג אותך, לשמח ולפנק אותך.

מחכה שהעומס הזה כבר ייגמר ואוכל להיות שלך כמו שצריך.

בתחילת השבוע נתת לי אפשרות לבחור מבין כמה אופציות, כמובן שאבחר בידיים שלך. הן הכי מפחידות והכי מכאיבות. הכי מכאיבות כי הן חלק ממך. לא משנה איפה הן יכו, הכאב בכל מכה מגיע ישר לבטן וללב. כאב כפול 3. זה מה שבחרתי, על אף הסקרנות לגבי האופציות האחרות, הידיים שלך הן אלו שהכי המפחידות אותי ולכן בחרתי בהן. רוצה להיות אמיצה בשבילך ולהוכיח שאני ראוייה.

אתה יודע מה זה עושה לי לכתוב פה את הדברים האלה ואני יודעת מה דעתך על כך.

אתה יודע בדיוק איך להכאיב לי ומה יגרום לי להזיל דמעות, עד כדי כך אתה מכיר אותי ואת נשמתי.

אבל אני מתגעגעת אדוני.

אני שלך אדוני.

אני השפחה שלך.

והשפחה שלך מתגעגעת אליך..