אני רוצה לכתוב, רוצה לספר ולשתף אבל אני לא מוצאת את המילים. זה לא משהו לא רגיל אצלי. הרבה פעמים קורה לי שאני לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה. בד"כ זה כשמתחוללת בי סערת רגשות.
הפעם זה שונה.
הפעם זה סוג של רוגע. מרגישה רגועה. אמנם עייפה, אבל רגועה.
לא מוצאת את המילים המתאימות אבל מנסה בכל זאת...
נכון, נענשתי אתמול, אבל זה הגיע לי, הייתי חצופה. על הסיבות לחוצפה שלי כבר הספקתי לחשוב במהלך הסופש ולהגיע לתובנות, אבל כל מה שהגיע אחרי זה..
אזורים מסויימים בגוף שלי עדיין רגישים למגע וחלקם אפילו מעקצצים ללא מגע ושרירים מסויימים תפוסים ונוקשים, אבל הבטן רגועה, המוח שקט והלב התמלא והתרחב.
שוב ושוב אתה מוכיח לי שאתה דואג לי ושומר עלי, שאתה מכיר אותי ויודע לקרוא אותי, גם את הסימנים הקטנים ביותר, שאני יכולה להיות רגועה ושהאמון שאני נותנת מוצדק.
תודה שאתה מאמין בי, שיש לך את הסבלנות ללמד ולחנך אותי, שאתה לא מתייאש ממני, מהשפחה הלא מנוסה שלך.
