שבוע שעבר היה בסימן יומולדת. בהתייחס לשנים האחרונות השנה היה ממש טוב. אולי כי מראש הייתי עם ציפיות נמוכות, אולי כי אני כבר רגילה לאכזבות או אולי פשוט כי השנה דאגתי להיות בחברתם של האנשים שבאמת חשובים לי ושאני חשובה להם ושאר האנשים קיבלו פחות פוקוס.
הערב של הקומזיץ היה מוצלח. נסענו צפונה, מצאנו את החוף המיועד ותפסנו פיסת חוף שלדעתי הייתה מדהימה, השילוב של המים, החול והסלעים היה מושלם. התמקמנו ממש לפני השקיעה. השילוב של השקיעה עם הצבעים הכתומים-אדומים, הגלים, הסלעים והחול.. שילוב מהפנט. הייתה רוח חזקה אבל היא לאט לאט נחלשה והפכה להיות ממש נעימה, במיוחד ליד המדורה שהבערנו מיד כשהגענו (להתחיל להכין גחלים למנגל וכמובן גם לתפוחי אדמה). היה מלא אוכל ומלא שתייה, חטיפים ופיצוחים והבנות אפילו דאגו לעוגות. אבל מה שהיה לי הכי חשוב, הסיבה האמיתי לקומזיץ.. ישבתי ליד המדורה, הסתכלתי מסביב ומי שראיתי היו החברים שלי. החברים הטובים שלי, אלה שבאמת חשובים לי ואני יודעת שגם אני חשובה להם. (כמעט) כל החברים הטובים שלי היו שם איתי.
היו חסרים שני אנשים, חברה אחת שהייתה חולה והשני, אדם יקר וחבר אהוב שמאוד חשוב לי, שאמנם היה חסר פיזית אך ברוחו נמצא איתי כל הזמן.
אבל זה לא רק הערב קומזיץ שהפך את השבוע הזה לכזה מוצלח. בין הלימודים בביה"ס והעבודה, הספקתי עוד כמה דברים..
הייתי בבדיקות בשביל לוודא שאני מתאימה לתרומת טסיות דם ונמצאתי מתאימה, עכשיו אני יכולה לעזור אנשים בעוד דרך.
מצאתי שהישיבה ליד הים עם האויר והרעש של הגלים, עוזרת לי לא רק להירגע אלא גם להתרכז בלמידה.
ביום ההולדת עצמו בוטל יום לימודים שהיה אמור להיות קשה, ארוך ומתיש, ובערב ידיד הוציא אותי מהבית וישבנו לאכול (המבורגר, אלא מה!) ולשתות בירה וצ'ייסר (שהורם תוך מחשבה על האדון שלי ולפי טעמו).
והשיא..
במהלך השבוע זכיתי באישור לבלות לילה עם האדון שלי פעמיים. אמנם בבוקר הייתי צריכה לצאת עוד לפני שהאדון שלי התעורר ולצערי לא זכיתי שנתעורר יחד בלי הלחץ של להגיע ללימודים/לעבודה בזמן, אך אני בהחלט מודה על הזמן בו בילינו יחד והרגיש לי מאוד מיוחד שהאדון שלי היה הראשון שאיחל לי מזל טוב.
האדון המדהים שלי, שיודע לקרוא אותי, שמכיר אותי כל כך טוב, מכיר את נקודות החולשה שלי, שאני גאה כל כך להיות שלו, שאני מרגישה גאווה לראות את הכינוי שלי בסוגריים ליד הכינוי שלו.. הוא ידע כמה רציתי לישון לידו, יודע זאת כבר הרבה זמן, אז מאוד ריגש אותי כל פעם לקבל את האישור לבלות איתו לילה. נכון שזה דרש ממני מאמץ, נסיעות, התארגנויות ופחות שעות שינה, אבל זה היה שווה את זה (והיה שווה את הסימנים שנשארו וחלקם עדיין קיימים).
כן, זה בהחלט היה שבוע עמוס ומטורף, כן, כבר ביום שישי התחלתי להרגיש לא טוב ובשבת קמתי עם כאב גרון וכן, הגב שלי כואב מכל ההתרוצצויות של השבוע החולף אבל היי.. היה שווה כל רגע!
ועכשיו מה?!
היום מתחיל שבוע חדש, שבוע עמוס לא פחות שנפתח מראש עם כאב גב.. אז שיהיה בהצלחה.
ואני.. אני כבר מתגעגעת לאדון שלי.
שבוע טוב!
