הבלאגן בראש שלי..

אני והמוח הדפוק שלי..

נראה לי שמשהו נדפק במנגנון ההישרדות אצלי בראש..

אני מרגישה חרא, כל הגוף כואב לי, העיניים שורפות ודומעות, בקושי נושמת, והגרון שורף..

איך זה שעם כל זה אני עדיין חושבת על האדון שלי? מקווה שלא עובד קשה מדי, שלא מעצבנים אותו, שלא מעמיסים עליו...
רוצה להיות לידו, לפנק אותו, לענג אותו, להנעים את זמנו ולהקל עליו...
רוצה לנשק אותו, ללטף אותו, ללקק אותו, למצוץ אותו...
רוצה שיחבק אותי, שיתפוס אותי מהשיער ימשוך אותי אליו ושיצמיד אותי אליו בעוצמה.

איך אני יכולה בכלל לחשוב על הדברים האלה כשאני חולה?!