וואו.. יום ראשון חדש התחיל!
השבוע הזה כבר הולך להיות פחות עמוס. כבר פחות ריצות. פחות לרדוף סביב הזנב של עצמי. אבל התחת והגב הולכים להתחיל לכאוב.
לא נורא.. עוד קצת.. עוד קצת זה נגמר.
החיים כרגע מתחלקים לשניים: לפני המבחן הסמכה ואחרי המבחן הסמכה.
שמה בצד את האנשים שמאכזבים.. אין לי זמן אליהם. חבל על הזמן ועל האנרגיות. עדיף להתעלם.
המבחן הוא מה שחשוב. בזה אני צריכה להתמקד כרגע. לא בדברים שמוציאים אותי מריכוז, לא בדברים שלוקחים ממני אנרגיות, לא בדברים שמוציאים אותי מאיזון.
צריכה להקפיד לעשות מה שעושה לי טוב. להיות עם מי שעושה לי טוב, עם האנשים שעושים לי טוב ושאני מרגישה בטוחה במחיצתם עם אלה שמרגיעים אותי, שעוזרים לי להתפקס. יש שניים כאלה. הבן זוג שלי והאיש הצהוב. בתקופה האחרונה גיליתי שהם היחידים שאני יכולה לסומך עליהם.שהייה במחיצתם מורידה אצלי את רמות הלחץ ברמות משמעותיות. וזה מה שאני אצטרך בתקופה הקרובה.
אחד הרופאים שאל אותי בשבוע שעבר אם הספירה לאחור כבר התחילה. עניתי לו שממש לא. הספירה לאחור התחילה כבר מזמן.
עכשיו פשוט יש זמן להילחץ ממנה!!!
בשלב האחרון של הלימודים היינו צריכים לשלוח למרכזת הכיתה כל כמה שבועות "יומן סטודנט". המרכזת ביקשה שנכתוב לפי הסעיפים שהיא נתנה לנו, אבל היא גם ציינה שמי שרוצה להוסיף היא תשמח, שהיא אוהבת לקרוא...
היא לא ידעה עם מי היא הסתבכה.
כולם כתבו לה כמה שורות. ענו על הדברים הספציפיים ששאלה. אני כתבתי לה מגילות ושלחתי לה הכל במייל. בתמורה היא שלחה לי שאלות לגבי הדברים שרשמתי, לגבי מקרים שראיתי ודברים נוספים שלא היו לה ברורים או שלא ידעה עליהם. מבחינתי זה היה מעולה, זה הוסיף לי נפח להוסיף ליומן הבא שהייתי צריכה לכתוב.
בשבוע שעבר שלחתי את היומן האחרון.
היום כשראיתי אותה מסתבר שהיא ממש אהבה את היומנים שלי "את כותבת כל כך מפורט, איזה יופי!" (חבל שאני לא יכולה להעביר לכם את זה עם הקול וגינוני הידיים).
החל משבוע הבא.. כבר אין יותר מטלות, אין יותר ריצות, מורידה עוד הילוך.
הולכת להתכז לגמרי בלמידה למבחן ולהשקיע בזוגיות.
הבן זוג לגמרי תומך, מאוד עוזר ומפרגן. מעודד אותי וכבר מתכנן לנו את החופשה שאחרי המבחן.
אני עדיין מתרגלת לעובדה שיש מישהו שבאמת דואג לי, שמפגין רצינות לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. זה חדש לי כל העסק הזה, אני רגילה שבדרך כלל אני זו שמשקיעה יותר, שדואגת שמפרגנת. פתאום יש לי מישהו שדואג לי, שמפנק אותי. לפעמים עוד קשה לי להאמין לזה.
