עובר עלי יום ממש מגעיל.בלילה ישנתי על הפנים, סבלתי ממש מכאבים ולא מצאתי את עצמי. כשהשעון צלצל בבוקר בקושי הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה ואמרתי תודה על זה שהכנתי את רוב הציוד לתוכנית המטורפת שהייתה היום.
כל היום הייתי עם מצב רוח מחורבן, ובקושי עמדתי בניתוחים, באחד הניתוחים ביקשתי כיסא ובאחד התכופפתי ונשענתי ממש על השולחן. העובדה שאני עוד מעט הולכת להיות בפגישה אצל תזונאית, שתגיד לי מה אני *לא* יכולה לאכול בגלל המחלה המזדיינת הזו, לא ממש עוזרת למצב רוח הכללי.
נוסיף להכל שהאחראית שלי לא ממש גילתה הבנה/אכפתיות היום וזה ממש אכזב אותי!
כשסיימתי את המשמרת התקשרתי לחברה, לא הספקתי להיכנס למעלית לחנייה וכבר היו לי דמעות בעיניים, כשנכנסתי לאוטו כבר ממש בכיתי בהיסטריה. כל היום הזה שהכניס לתוכו את כל התקופה האחרונה שאני עוברת וכלפי חוץ הכל כרגיל, הכל בסדר, אני תמיד מחייכת.. אבל בפנים אני כואבת, סובלת, קורסת, נשברת.. ויודעת שזה הולך רק להחמיר.. הכל יצא החוצה, נשפך.
אני גיבורה?! חזקה?!
אם להחזיק על הפנים מסיכה שמצליחה להסתיר את כל מה שגועש ומבעבע בפנים זה הישג, אז אולי כן.. כנראה אני גיבורה וחזקה.
אבל יש בעייה קטנה אחת..
אני לא ממש מרגישה ככה.
