כבר יותר משבוע שאני נועצת בעצמי מחט כל ערב, כל יומיים נוסעת מוקדם בבוקר לבקר בפינת בערפדים, שם מישהי דוקרת ומחטטת בי עם המחט עד ששואבת ממני כמות דם שתספק אותה, משאירה אותי עם עוד אזור כואב לכמה ימים וכעבור כמה שעות האיזור הזה כבר בולט בצבעוניות שלו, אדום, כחול, ירוק, צהוב ולאחרונה אפילו סגול שלפעמים נדמה שהוא שחור.
ובינתיים, כל התהליך עושה אותי כאובה, מיואשת, חסרת סבלנות, סובלת משינויי מצב רוח אבל בעיקר כל הזמן חרמנית!
השיא יגיע ביום ראשון. אחר כך אקבל תקופת מנוחה עד שאצטרך להתחיל תקופה נוספת של התעללות עצמית.
כל זה למען מטרה טובה. וגם מטרה זו הולכת להכאיב לא מעט.
אני לא מעכלת שזה באמת קורה..
זה קרה כל כך מהר וזה לא מתעכל ולא לגמרי שקע במוח שלי ועם זאת יש רגעים שאני רוצה שזה יעבור מהר יותר. לסיים עם זה כבר. אני יודעת שזה למטרה טובה אבל זה ממש קשה.