השנים הכי יפות של אישה

כבר שברו לך אותו עשרות, מאות פעמים.

ושוב את אוספת את הפיסות

נותנת אמון.

כבר הוכיחו שלא, לא ישמרו על הלב שלך

ושוב את מתמסרת, כי לבד

איך אפשר?

ואת נזהרת, מנסה לסנן. רק למי

שמראה שראוי לו

עד שלא. בבלי דעת או כוונה,

נעלמים, משתמטים, נוטשים, אדישים.

ואת מתנפצת, נשבעת לא עוד,

אבל לבד איך אפשר?

אז מנסה בקטנה, מגיחה מהחור,

מרחרחת.

מזהה שובל עדין של ריח לב.

אולי הפעם?

ושוב הניפוץ, הריסוק, ההיעדר.

את לבד.