השנים הכי יפות של אישה

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְאַהֵב וּבִשְׁנִיָּה לְהִתְאַכְזֵב?

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתּוֹךְ שָׁבוּעַ יִשְׁבְּרוּ לָךְ הַלֵּב?

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְרַגֵּשׁ וְתוֹךְ יוֹם לְהִתְיַבֵּשׁ?

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִבָּהֵל עַד כְּדֵי שִׁתּוּק

עַד כְּדֵי קְפִיאָה, דְּמָמָה, נִתּוּק?

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְבַּלְבֵּל וְלֹא לָדַעַת מָה הַלֵּב

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לָדַעַת מָה הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹהֵב?

שֶׁלֹּא תָּעֵז לְהִתְאַהֵב
אֲנִי פּוֹקֶדֶת עַל הַלֵּב
וְהוּא כְּמוֹ נַעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת
מְצַחְקֵק וְלֹא מַקְשִׁיב לָמָּה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת
עָיַפְתִּי מֵאַהֲבָה
עָיַפְתִּי מֵהַשֶּׁבֶר
תֵּן לְהִשָּׁאֵר כָּכָה לְבַד כְּבָר עַד הַקֶּבֶר
הַמָּוֶת וְהַקֶּבֶר מִתְרַחֲקִים
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַחְלִיטָה לִחְיוֹת
וְהַחַיִּים שׁוּב נִדְחָקִים
וּמְיַצְּרִים לִי בְּעָיוֹת
מִי בִּכְלָל יוֹדַעַת לֶאֱהֹב
וְעוֹד אִשָּׁה
הֲרֵי הֶחְלַטְתִּי לַעֲזֹב
כָּל מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה
שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר, שֶׁתֵּעָלֵם
תַּשְׁאִירִי אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי שָׁלֵם
שֶׁתָּבוֹא וְעַכְשָׁו וּמַהֵר
רֶגַע בְּנִפְרָד מִמְּךָ לֹא חוֹזֵר
תָּבִיאִי חִבּוּק תְּנִי לִנְשֹׁם אוֹתָךְ רֶגַע
לַמְרוֹת שֶׁהָרֹאשׁ טוֹעֵן שֶׁאַתְּ פֶּגַע
לְכִי. בּוֹאִי. תַּפְסִיקִי לְבַלְבֵּל.
הַלְּבָבוֹת שֶׁל שְׁתֵּינוּ יַחַד יוֹדְעִים רַק לְחַבֵּל

הוא אמר
"אני אוהב אותך"
ונשאר עם אשתו
(גם אותה הוא אוהב?)
אם אהבה היא נטישה
אולי הוא צודק
אם אהבה היא בגידה
גם אשתו מאושרת

הוא אמר
"אנחנו אוהבים, מחכים לך"
ולא ענה לטלפונים שלי
שמונה שנים.
(מחכים לי כמו למשיח,
רק בתפילות, בימים אפלים?)
אם אהבה היא התעלמות
אני האישה הכי אהובה
בעולם
אם אהבה היא הזנחה
הייתי ילדה מטופחת

היא אמרה
"אני אוהבת אותך"
וגם "את טיפשה"
(ככה היא אוהבת גם את הילדים?)
אם אהבה היא עלבון
הייתי עטופה ומחובקת.
אם אהבה היא דקירות סכין
הפצעים והצלקות שלי
היו קישוטים.

אם אהבה היתה מילים
אולי כולכם הייתם
צודקים.

כולם משתתפים בהצגה הגדולה
של החיים
כולם מתלבשים בהתאם
כולן מורידות שפם
כולם מדברים PC
כולן מחליקות שיער
או מנפחות, לפי צו האופנה
כולם מחייכים כשליבם מר
כולן מחביאות דמעות וקמטים
כולם מקטרים במידה הנכונה
כולן אוהבות את ילדיהן
שווה בשווה

גם אני משתתפת במשחק
לוחצת ידיים בחיוך צבוע
מחביאה את העיניים מאחורי הצלליות והרימל
גם אני שותקת את הלב הקרוע
גם אני בוכה רק כשהדמעות כבר גולשות
ורק אצל הפסיכולוגית
גם אני, כמו כולם.
אם כולם משתתפים בהצגה,
מי בעצם הקהל?

מסרתי את נפשי לאמונה באלוהים
מסרתי את נפשי למנצלים ולפוגעים
מסרתי את נפשי בתפילות, במעשים
מסרתי את נפשי לצידקת החסידים
מסרתי את נפשי ללידת הילדים

מסרתי את נפשי לאהבה של אחרים

מסרתי את נפשי לייסורים המשונים
מסרתי אותה שוב ושוב
למאבק במחול שדים
מסרתי את נפשי לחיות את החיים.
ומרוב מסירות, רק לי

לא נשארה נפש.

אָבוֹת וּבָנוֹת,
אַהֲבָה מְיֻחֶדֶת:
אָב בּוֹדֵד -
בַּת נֻקְשָׁה,
בַּת מִתְרַפֶּקֶת.
אָבוֹת עֲסוּקִים -
בָּנוֹת נְטוּשׁוֹת.
אָב אַלְמָן -
בָּנוֹת יְתוֹמוֹת.
אָב קוֹרֵס -
בַּת לְעֵזֶר,
בַּת לְנֵטֶל.
אָב מְרֻחָק -
בַּת כּוֹעֶסֶת,
בַּת שְׁקוּפָה.
אָב זָקוּק -
בַּת תּוֹמֶכֶת,
בַּת נֶעֱלֶמֶת.
אָב כּוֹעֵס -
בַּת לוֹחֶמֶת ,
בַּת שׁוֹתֶקֶת.
אָב שׁוֹלֵט -
בַּת מִתְרַחֶקֶת,
בַּת נִנְעֶלֶת.
אָב לֹא אָב -
בַּת מִתְעַקֶּשֶׁת,
בַּת נוֹאֶשֶׁת.
אָב שָׁב -
וְרַק בַּת אַחַת.

בַּת נוֹתֶרֶת
לְלֹא אָב.

יֵשׁ צְעָקוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת לְהִצָּעֵק.
הֵן נוֹאָשׁוֹת לִפְרֹץ
אֶת כָּל הַהֲגַנּוֹת
וְהַמָּסַכִּים וְהַמַּסֵּכוֹת,
וּלְהַרְעִיד אֶת הֶחָלָל בְּאַלְפֵי גַּלִּים שֶׁל כְּאֵב.
אַתְּ קוֹבֶרֶת אוֹתָן עָמֹק
בְּגוּפְךָ, אוֹטֶמֶת אֶת נַפְשְׁךָ בַּעֲדָן.
אֲבָל הֵן מְבַעְבְּעוֹת אֶל פְּנֵי הַשֶּׁטַח
מִתְעַקְּשׁוֹת לְרָתוּחַ וְלִגְלֹשׁ אֶל הָעוֹלָם
בְּחִפּוּשׂ אַחַר לֵב
שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָן, נֶפֶשׁ שֶׁתִּרעַד.
יֵשׁ צְעָקוֹת שֶׁנִּצְעָקוֹת מֵעַצְמָן,
אֲבָל הֶחָלָל הָרֵיק הוֹדֵף אוֹתָן,
כְּהֵדִים, כְּאֵדִים,
כְּעֵדִים יְחִידִים
הֵן נִסְפָּגוֹת חֲזָרָה בְּאֵין אוֹנִים,
אוֹ עוֹנִים..
יֵשׁ צְעָקוֹת שֶׁמְּמַלְּאוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ,
וְאֵין לָהֶן מוֹצָא,
וְאֵין לָהֶן מוֹצֵא.
וְאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה
לְהַקְשִׁיב.

היו לך סיוטים כשהיית ילדה.
פחדת ממפלצות חסרות שם.
מחיות טרף. משריטות חתולים ונשיכות כלבים. מעקיצות חרקים. ממלתעות, ציפורנים. דם משפריץ ואיברים כרותים.
עם השנים את לומדת,
אין אכזריות שמתחרה
בזו שיוצרים אנשים. אין
כאב מחושב, אין לעג והשפלה, אין איטיות מייסרת
כזו של הומו סאפיינס ענוב ומגולח ומדיף ניחוח בשום.
אין יצירתיות כזו. אין אלפי דרכים שונות לסחוט את הלב הפצוע.
בטבע ישנו רק הצורך לשרוד. רק הבטן הריקה והגורים הרכים.
רק יצר חיים שמביא מוות מדוד, הכרחי.
בעולם של בני אדם הטבע איבד משמעות
וכאן אין סוף ליסורים המשונים שיוצרים אלו
שיכולים.

אני מקנאה במי שמת

אני מקנאה במי שחי

אני מקנאה בתסמינים,

במי שרואים עליו את הכאב.

במי שאצלה זה אמיתי,

לא זיוף, כמוני. לא עייפות ריקנית כשלי. לא ניתוק שטוח אבל מתפקד.

אני רוצה טראומה בועטת וצורחת

משתוללת בלי שליטה.

אני רוצה סימני חתכים שהיו עמוקים מספיק כדי להזדקק לטיפול.
אני רוצה טיפול. להיות זכאית וראויה

ושווה את המאמץ. להיות מעניינת ושופעת מילים.

להיות מבריקה ופצועה וזו

שאי אפשר לא להתאהב בה.

אני רוצה סוד גדול וזיכרון מודחק נוראי שיתפוצץ לכולם בפנים. אני רוצה אונס אלים. קשירה. כאב. פציעה.

אני רוצה שיראו אותי לא שקופה.

ואם צריך בשביל זה נתזי דם על החזית של הגופה,

אני רוצה.

המוות שבי ועוד המוות שבך
כפול יעל גרימברג
בחזקת אחת משלוש
שווה לפוגעים
לנו זה לא שווה כלום.

#להיות אישה. ישראל 2023.