השנים הכי יפות של אישה

היו לך סיוטים כשהיית ילדה.
פחדת ממפלצות חסרות שם.
מחיות טרף. משריטות חתולים ונשיכות כלבים. מעקיצות חרקים. ממלתעות, ציפורנים. דם משפריץ ואיברים כרותים.
עם השנים את לומדת,
אין אכזריות שמתחרה
בזו שיוצרים אנשים. אין
כאב מחושב, אין לעג והשפלה, אין איטיות מייסרת
כזו של הומו סאפיינס ענוב ומגולח ומדיף ניחוח בשום.
אין יצירתיות כזו. אין אלפי דרכים שונות לסחוט את הלב הפצוע.
בטבע ישנו רק הצורך לשרוד. רק הבטן הריקה והגורים הרכים.
רק יצר חיים שמביא מוות מדוד, הכרחי.
בעולם של בני אדם הטבע איבד משמעות
וכאן אין סוף ליסורים המשונים שיוצרים אלו
שיכולים.