הגיגי ביבים

הרעד הקל הזה שמשתלט על היד האוחזת בתער בשעה שזאת עוברת על בשר חם ופועם, העקצוצים הנעימים הללו ביד המזינים את ההמשך. אגלי החיים מלאים באודם הבוהק, הזוהר, הרטוב והחי המבליח בינות לחרכים האנושיים. הנחישות והעוצמה שבהחזקת הפגיון עד לפריסה והחריטה המעוררות מנגינה עדינה ושקטה, כמעט בלתי קיימת. החריכות המתפשטת על-פני השטח ומכילה אותך עד לשד עצמותיך. דפיקות הלב המואצות, הנשימות הקצרות, אחיזה חזקה, עמוקה, החלטית. התמסרות.

"אִינַנַ, בִּגְלַל ערוותה, מַה עוֹלְלָה!
כָּל בְּאֵרוֹת הָאָרֶץ דָּם מילאה,
כָּל הבוסתנים והגנים בָּאָרֶץ רוו דָּם.
וַיְהִי בְּבוֹא הָעֲבָדִים לקושש עֵצִים, לֹא שָׁתוּ אֶלָּא דָּם,
וַיְהִי בְּבוֹא הַשְּׁפָחוֹת לְמַלֵּא מַיִם, לֹא מילאו אֶלָּא דָּם."

- מתוך מיתוס שומרי -