עבורה

חוויתי קשר מטריף של

סאדו בשילוב רומנטיקה.

אני כבר לא אחווה זאת,

לכם/ן אני מציע...

אל תתפשרו...

זה העונג האמיתי...העילאי...

בהמשך לפוסט הקודם...מצטער, אין לי תיאור של סשנים שחווה :)

אז זה מה שנותר לי לכתוב כאן :)

ושוב גברת מיוחדת וייחודית, הלוואי והייתה גבירתי :)

מפרגנת לי...

"רציתי להודות לך על המאמרים שאתה שולח אלי. וגם להתפעל מההספק האדיר שלך!!!!

גם מאמרים, גם הרצאות וגם עבודה!!! וואו!! [ טוב, זה כי אין לי גבירה :) ]

אני קוראת בעניין רב את כל המאמרים שאתה שולח.

הם קצרים ולעניין. מסבים את תשומת הלב המקצועית לנקודות החשובות, וזה הכי חשוב.

כל הכבוד לך.

המשך לשלוח ולהשכיל אותי".

מי שקורא בבלוגי,

כבר בוודאי תהה על קנקני,

אני מרצה הרבה, ונהנה מכל רגע,

אני גם כותב הרבה [ גם פה...יתר על המידה 😄 ].

במסגרת כתיבתי,

אני שולח גם ניוזלטרים לקולגות, לקוחות,

וזה כה מחמם הלב שמקבל פידבקים חיוביים, למשל:

קולגה מוערכת שטורחת להחזיר לי במייל: "מאלף כתמיד"...איך אוהב את הפועל א.ל.פ. :)

אחת אחרת המפרגנת לי: 

"אני פשוט אוהבת לקרוא המאמרים שלך- כולם. העריכה, הניתוח, הסיכום- הכל כ"כ ברור, נגיש וקריא".

נחמד לחוש ולדעת שזוכה להערכה, לפירגון,

עבורי אלו ההנאות הקטנות בחיים,

לי הן עוזרות להמשיך ולנוע :)

אתן מסביבי,

אתן מקיפות אותי,

זיהיתם אותי,

אתן, הנשים מטופחות,

היוצאות מביתן עם כפכפי אצבע,

אני מסוחרר מכן,

נעשה לי חםםםםם

יש דבר כזה,

שאתה מלא בעשייה,

משפחה, חברים, תחביבים,

אבל משהו חסר,

חלק מהותי מהפאזל,

חש חוסר מיצוי עצמי,

כאשר את לא עימי,

גבירתי...

בוקר של יום ראשון,

מת להמשיך לישון,

אבל אין מנוס,

צריך לצאת לעוד יום עמוס.

ועם כל זאת,

עליך כל העת חושב, חושק,

אולי אמצאך,

אולי את תמצאי אותי,

ראוי לך,

אולי...

בהמשך לפוסטים שלי מאתמול...


תמיד מסתובב עמו,

הוא נמצא בכיס,

הוא ליד המיטה,

הוא רק מבקש את ידה,

שתיקח אותו,

את מי ? את השרוך.

כל-כך מתהווה לחוות זאת שוב,

את הגבירה,

קושרת אשכיי עם השרוך המצוי בידה,

והיא יודעת זאת,

אבל היא...בשלה,

לא בענין,

ממש סאדיסטית...

אני מתאמן כמעט כל יום,

זה עושה לי טוב על הנשמה,

אמש יצא לי להתבונן על עצמי במראה,

אני תמיד ביקורתי כלפי עצמי,

אך אמש,

הסתכלתי על ישבני,

ואהבתי המראה.

הוא הפך למוצק ומחוטב,

חשתי קצת נחת...מהתחת :)

הבוקר באתי לאישתי, היא היתה ליד המחשב שלה,

הפשלתי מכנסי,

הסתובתי ואמרתי לה - ראי איזה ישבן מחוטב קיבלתי,

היא הסתכלה, ליטפה אותו קלות,

"כן, נכון...תמשיך כך". 

זהו ?! - מה עם ספאנק קטן...משהו ?! :(

אז אני כאן, ממשיך...

היא אהבה את העוצמה שמשדר,

כלפי חוץ, כלפי כולם,

כאשר אני מרצה מול כל האולם,

אסרטיבי, כריזמטי,

שולט על קהל שומעיי,

אבל כה זקוק לה,

להיכנע לחוזק שלה,

לרדת על 4, ככלבה,

לחוש שאני שייך לה.

מי שמכירני בעולם האמיתי,

ומי היכרני מכאן,

יודע שאני אדם אמין !

תמיד אני אומר, חוזר ומדגיש,

שאני אומר מה שחושב,

וחושב מה שאומר,

כן, גם עם אישתי.

היא יודעת עלי הכל,

גם שחולה על התחת שלה,

וכן, גם שאני כאן, גם שאני זקוק לשולטת,

ולצער שנינו, שנינו יודעים,

שהיא לא יכולה לשלוט עלי...

ובכל זאת, היא פשוט חכמה ממני,

יודעת שלא אמצא...

הנה קטע מהתכתבות עימה,

כאשר היינו היינו השבוע במלון...

והיא שלחה לי הודעה..."מה אני עושה ?"...

שאלה שתמיד מעמידה לי, כאשר נשאל ע"י השולטת עלי...